# כד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/66/24/

וזה לשון השלחן ערוך ארח חיים (סימן קנו): אחר־כך ילך לעסקיו וכו' ואל ישתתף עם העכו"ם' וכו', וגם כל זה יתבאר על־פי התורה הנ"ל.

כי משא ומתן באמונה גדול מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת לא.) ששואלין את האדם: 'נשאת ונתת באמונה' וכו', וכמבאר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים, ומבאר שם, שכל המשא ומתן וכל העסקים ומלאכות כלולים בל"ט מלאכות, ול"ט מלאכות ממשכן גמרינן (שבת מט.), על־כן צריכין לעסק במשא ומתן ומלאכות באמונה שלמה, עד שיהיו כל המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן [כמו שכתוב בהתורה 'אני ה' הוא שמי וכו'' (בסימן יא), ובלקוטי תנינא בהתורה 'ואת העורבים' (בסימן ד), ובשארי מקומות].

ולבאר קצת איך זוכין שיהיו כל עסקי המשא ומתן והמלאכות בבחינת מלאכת המשכן, שאפלו אנשים פשוטים שאינם יודעים נסתרות יכולים לזכות לזה, הוא, שיעשה המשא ומתן באמונה, שיהיה ההן - הן והלאו - לאו, ויכוין בכל עשיה ועשיה ובכל הלוך ודבור שעושה והולך ומדבר בשעת המשא ומתן שכונתו שירויח כדי שיעשה מזה צדקה, [וכמו שכתוב בהתורה 'האי מאן דאזיל למנסיב' (בסימן כט)]. וזה ידוע, שעקר הצדקה הוא כשזוכה לתן לעניים הגונים באמת, העוסקים בתורה ותפלה באמת, והעקר שיזכה לתן לצדיקי אמת והנלוים אליהם, שהם כלולים מכמה נפשות ישראל, שאז הוא זוכה להתחבר ולהתקשר להקבוץ הקדוש של הרבה נפשות ישראל, שהם עקר קיום המשכן ובית המקדש, שהם בחינת בתי כנסיות ובתי מדרשות שמתקימין על־ידי אלו הנפשות שמתקבצין ועוסקין שם בתורה ותפלה.

כי כבר מבאר לעיל ובהלכות קריאת התורה (הלכה ו') שעקר שלמות האדם הוא כשזוכה להיות שכן טוב להקבוץ הקדוש וכו', שזה עקר בחינת בנין המשכן, שהם בחינת בתי כנסיות ובתי מדרשות. ועקר ההתקשרות והחבור אליהם הוא על־ידי ממון וצדקה כשזוכה לתן להם להיות בכלל תומכי אוריתא, וכמו שרואין, שמשתדלין ביותר להחזיק בעלי הישיבות שהם הרבנים והתלמידים והחברים ההגונים הלומדים בישיבה, כי על־ידי הממון של הצדקה שמחזיק אותם - הוא נכלל בהם, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה עב, ה) על פסוק (דברים לג, יח): "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך".

וגם בהמשא ומתן בעצמו צריך לכון שעל־ידי המשא ומתן שנושא ונותן ועוסק עם חברו - על־ידי־זה יתחבר עמהם יחד, שימשיכו זה את זה להיות שכנים טובים אל הקבוץ הקדוש שעוסקים בתורה ותפלה באמת, כי חוץ מזה הכל הבל, "ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש" (קהלת א, ג), ופרש רש"י: 'חוץ התורה שנקראת שמש אין יתרון לאדם בכל עמלו' וכו', כידוע לכל מי שמשים לב להסתכל על אחריתו.

כי כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שכלולים בל"ט מלאכות - כלם בשביל לברר ניצוצות הקדושים, כידוע, ועקר הברור, על־ידי שזוכר את השם־יתברך בשעת המשא ומתן, כמו שכתוב (דברים ח, יח): "וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל". ועל־כן צריכין לעסק במשא ומתן עם ישראל דיקא, כמו שכתוב (ויקרא כה, יד): "כי תמכרו ממכר לעמיתך" - 'מכר', "או קנה מיד עמיתך" - 'תקנה', כמו שדרשו רבותינו ז"ל, ומובא בפרוש רש"י.

ועל־כן ראוי להשתדל בכל מה דאפשר כשהולך בדרך או עוסק במשא ומתן בביתו, שיתחבר עם כשרים והגונים, ויהיה רגיל בכל פעם לדבר עמהם בדברי תורה ויראת שמים, באפן שיזכיר את חברו או חברו יזכיר אותו בכל יום מהתכלית האחרון, וכמו שכתוב בזהר הקדוש (קדושים פ.), שאסור לילך בדרך כי אם כשיש עמו אחד שיעסק עמו בדברי תורה. ואפלו אם אינו מוצא חברים כאלו בשעת המשא ומתן, על־כל־פנים צריך לזהר במחשבתו שלא ישכח בה' יתברך בשעת המשא ומתן, ויהיה משתוקק תמיד ברצון חזק להמשיך את עצמו ואת חבריו העוסקים עמו להשם־יתברך ותורתו, כי זה כל כונת ה' יתברך שמסבב עסקי המשא ומתן והמלאכות בעולם שהכל בשביל ברורים כנ"ל, ועקר שעל־ידי המשא ומתן ועסקים מתחברים בני אדם זה עם זה, עד שסוף כל סוף יתגבר האמת שבלב כל אחד מישראל וימשיך אחד את חברו, עד שישובו כלם ל השם־ יתברך ותורתו, והעקר שיתחברו יחד ויתקבצו אל הקבוץ הקדוש שיתרבה בשכנים רבים עד אין חקר כנ"ל, שזהו בחינת בנין המשכן כנ"ל. נמצא, מי שעוסק במשא ומתן בכונה זאת בודאי הוא עוסק אז במלאכת המשכן, כי כל זה הוא בחינת מעשה המשכן וקיומו, וכנ"ל.