# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1408/66/6/

ועל־כן 'רב אמי ורב אסי אף־על־גב דהוי להו תליסר בי כנשתא, לא הוו מצלי אלא היכי דהוו גרסי' (ברכות ח.), כי (משלי כח, ט): "מסיר אזנו משמע תורה גם תפלתו תועבה" - "משמע" דיקא, כי 'שמיעה בלבא תליא', בחינת (משלי כב, יז): "הט אזנך ושמע דברי חכמים", שזהו בחינת אמונת חכמים, כי צריכין להטות אזנו היטב היטב לשמע דברי חכמים - להבחין בין האמת הברור ובין האמת שאינו ברור, מכל שכן בין השקר, עד שיזכה למצא נקדת האמת לאמתו שעל־ידי־זה מתברר האמונה כנ"ל. כי עקר עסק התורה צריך שיהיה ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים, ומי ש"מסיר אזנו משמע תורה" בבחינה זאת, "גם תפלתו תועבה", כי בודאי לא תקן השלשה מחין שהם בחינת שלש מחצות פרוסות בפני תאוה זאת שנקראת 'תועבה' (ויקרא יח, כז). ועל־ידי־זה אמונתו פגומה, שהוא בחינת עבודה־ זרה, [כמו שכתוב במקום אחר (שיחות הר"ן סימן רמה) שפגם אמונה הוא בחינת עבודה־זרה], שנקראת 'תועבה' (דברים ז, כו).

ועל־כן צריכין לחפש ולבקש ולדרש מאד למצא את הרבי האמת שישמע ממנו תורה שנאמרה בבחינת רוח הקדש, שעל־ידי־זה מתברר האמונה, שזה עקר קדשת הבית המדרש, ועל־ידי־זה עקר תקון התפלה, על־ידי השיר שיתעורר על־ידי תקון האמונה שמשם כל התפלות והשירות והתשבחות, כמו שכתוב שם.