# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/61/12/

וזה בחינת ארבע פרשיות. פרשת שקלים - בחינת צדקה, כי צדקה זה בחינת 'חסד לאברהם', שעשה צדקה וחסד עם כל העולם, שעל־ ידי־זה יכולין למצא הנקדות טובות כנ"ל. וזה בחינת (ישעיה מא, ב): "צדק יקראהו לרגלו", שעל־ידי צדקה יכולין לקרא את הטוב שנופל במדרגה התחתונה, בבחינת רגלין, בבחינת (רות ג, ז): "ותגל מרגלותיו ותשכב". וכן מרמז בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן יז): שעל־ידי צדקה מעוררין הטוב שנעלם ונסתר במקומות הרחוקים מהשם־יתברך. וזה בחינת שקלים של נדבת המשכן, כי המשכן נבנה מבחינת הטוב שנתלקט וכו', כנ"ל:

ואחר־כך קורין פרשת זכור, בחינת מלחמת עמלק, כי על־ידי־זה שמוצאין הטוב כנ"ל, על־ידי־זה נכנע עמלק, שהוא תקף הסטרא אחרא, שמתגבר, חס ושלום, להפיל את החלושי כח שבישראל כאלו אין להם תקוה עוד, חס ושלום, בבחינת (דברים כה, יח): "ויזנב בך כל הנחשלים וכו' ואתה עיף ויגע" וכו', שרוצה לזנב את הנחשלים, דהינו חלושי כח, להפילם למטה, חס ושלום, שזהו בחינת 'ויזנב בך' וכו', אבל כשזוכין למצא בעצמו הנקדה טובה, אפלו בעת נפילתו, חס ושלום, על־ידי־זה נכנע עמלק. ועל־כן אחר פרשת שקלים, שהוא בחינת התעוררות הטוב כנ"ל - קורין פרשת זכור, כי על־ידי־זה מכניעין את עמלק כנ"ל:

ואחר־כך קורין פרשת פרה, שהוא בחינת תשובה, בחינת (במדבר רבה יט, ח): 'תבא אמו ותקנח על בנה', כי על־ידי הנקדות טובות שמוצאין, על־ידי־זה נכנע הרע, בחינת עמלק, ועל־ידי־זה זוכין באמת לתשובה כנ"ל.

וזה בחינת (זהר חקת קפ:): 'פרה אדמה תמימה. אדמה - דא דינא קשיא. תמימה - דא דינא רפיא', דהינו כשהוא בבחינת דינא קשיא, שמתגבר הרע, חס ושלום, שזה בחינת דינא קשיא, חס ושלום, אזי צריך לרפות הדין על־ידי שמוצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין.

וזה בחינת (במדבר יט, ב): "אשר אין בה מום, אשר לא עלה עליה על", כי הנקדה טובה היא בחינת יונה תמה שאין בה שום מום, כי היא נאה ויפה, בחינת 'שחורה אני ונאוה' וכו', כנ"ל.

וזה בחינת (פיוט לפרשת פרה): 'מטהר טמאים ומטמא טהורים', כי זאת הבחינה מה שדן את עצמו לכף זכות ומוצא בעצמו נקדות טובות, זאת הבחינה מטהרת טמאים ומטמא טהורים.

כי מי שהוא במדרגה התחתונה - צריך דוקא למצא זכות בעצמו כדי שלא יפול לגמרי, חס ושלום, ועקר טהרתו ותשובתו על־ידי־זה דיקא כנ"ל, אבל מי שהוא טהור, כשיחזיק עצמו במדרגת הטוב - בודאי נפגם על־ידי־זה, כי יפול לגדלות, חס ושלום, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (נדה ל:): 'אפלו כל העולם כלו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע'.

על־כן אמרו: 'כרשע', ולא רשע גמור, חס ושלום, כי אסור להחזיק עצמו לרשע גמור, חס ושלום, רק אדרבא! כשנדמה לו שהוא רשע גמור, חס ושלום, ואפלו אם האמת הוא כך, חס ושלום, אף־על־פי־כן צריך לחפש ולבקש למצא בעצמו נקדה טובה, לבל יהיה, חס ושלום, רשע גמור כנ"ל, ועל־ידי־זה נטהר וזוכה לתשובה כנ"ל. וזה בחינת 'מטהר טמאים ומטמא טהורים' כנ"ל:

ואחר־כך קורין פרשת החדש, כי זה בחינת קדוש החדש, בחינת מלוי הלבנה מפגימתה. כי זה ידוע, שכשישראל הם חס ושלום במדרגה פחותה - זה בחינת פגם הלבנה, קטרוג הירח, שמשם באים כל הפגמים והחטאים, חס ושלום. ועל־כן כשאיש ישראל מתעורר ומוצא בעצמו נקדה טובה, ועל־ידי־זה חוזר בתשובה כנ"ל - זה בחינות מלוי הלבנה מפגימתה, בחינת קדוש החדש.

כי עקר קדוש החדש הוא על־ידי בחינה הנ"ל, כי בתחלת החדש, בעת שרואין את הלבנה לקדש אותה בבית דין, אזי היא קטנה ודקה מאד מאד, ואזי היא רק בבחינת נקדה, הינו בחינת נקדה טובה הנ"ל, שהיא בחינת "שחורה אני ונאוה" וכו', כנ"ל, הינו כשהלבנה היא בתכלית המעוט בסוף החדש, אזי צריכין כל ישראל לחפשה ולבקשה, עד שמוצאין עדי ראיה איזה נקדה קטנה מהלבנה, ואזי מקדשין את החדש בבית דין, שהוא בחינת תקון ומלוי הלבנה, כי על־ידי בחינת הנקדה לבד, בחינת נקדה טובה שזוכין למצא בתכלית המעוט, על־ידי־זה נתתקנין ונכנסין באמת לכף זכות וכו' כנ"ל, שזהו בחינת תקון ומלוי הלבנה מפגימתה וכו' כנ"ל.

ועל־כן אומרים הבית־דין וכל ישראל: 'מקדש מקדש' (ראש השנה כד.), כי על־ידי הנקדה לבד נתקדשין וכו' כנ"ל, על־ידי שדנים לכף זכות. וזה בחינת שכלם אומרים 'מקדש מקדש', דהינו שעל־ידי דבריהם מעלין את הלבנה מבחינת פגם ומעוט לבחינת תקון ומלוי, שזהו קדשתה, על־ידי הנקדת אור לבד שראו מהלבנה, וזהו בעצמו בחינה הנ"ל.

כי על־ידי קטרוג הירח נתמעטה, ואז נתן לה השם־יתברך את הכוכבים להפיס דעתה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה ו, ו), ומובא בפרוש רש"י (בראשית א, טז). כי הכוכבים מרמזין על בחינת הנקדות טובות שנמצאין בכל אחד מישראל, שעל ידם נכנסין לכף זכות באמת, על־ידי שדנים אותם לכף זכות כנ"ל, בבחינת (דניאל יב, ג): "ומצדיקי הרבים ככוכבים" וכו', 'מצדיקי הרבים', הינו צדיקי הדור שדנים את הכל לכף זכות, ועל־ידי־זה נכנסין אפלו פושעי ישראל באמת לכף זכות כנ"ל. וזהו בחינת כוכבים, בחינת "ומצדיקי הרבים ככוכבים" כנ"ל, כי הכוכבים הם בבחינת נקדות.

כי זה הפסוק 'ומצדיקי הרבים' מדבר שם בסוף דניאל לענין הנ"ל, כמבאר שם: "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים וכו', והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים" וכו'. הינו שבעקבות משיחא בסוף הקץ, שאז יתגבר, חס ושלום, הסטרא אחרא, כידוע, ואז יהיה גדל הברור והצרוף, בחינת 'יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים' וכו', ואזי יהיה עקר התקון על־ידי בחינה הנ"ל, על־ידי 'מצדיקי הרבים', הינו על־ידי הצדיקים שידונו את הכל לכף זכות, וימצאו נקדות טובות אפלו בהפחותים מאד מאד, שזהו עקר עבודת הצדיקים, ועל־ידי־זה דיקא יבוא משיח, במהרה בימינו. כי זה בחינת משיח וכו' כנ"ל.

וזהו "והמשכילים יזהירו וכו' ומצדיקי הרבים ככוכבים" וכו', כי עקר התקון והגאלה בקץ האחרון יהיה על־ידי בחינה זו, על־ידי בחינת הנקדות טובות הנ"ל, שהם בחינת כוכבים וכו' כנ"ל. וזהו בחינת (תהלים קמח, ג): "הללוהו כל כוכבי אור", כי על־ידי הנקדות טובות, שהם בחינת כוכבים המאירים, על־ ידי־זה יכולין להודות ולהלל לה', בבחינת 'אזמרה לאלהי בעודי', כנ"ל. וזהו בחינה שנתן להלבנה את הכוכבים להפיס דעתה, כי על־ידי בחינת הכוכבים, שהם בחינת הנקדות טובות כנ"ל, על־ידי־זה נתתקן פגם הלבנה, כנ"ל:

וזהו בחינת קימת חצות, שצריכין לשבר תקף השנה על־ידי הנקדות טובות הנ"ל, בבחינת (שם נז, ט) "עורה כבודי עורה הנבל וכנור" וכו'. וזה בחינת (ברכות ג.) כנור של דוד שהיה מנגן על־ידי רוח צפון, בחינת רוח טובה, נקדה טובה הצפון וטמיר אפלו בתכלית השנה, אפלו במדרגה פחותה, בבחינת (תהלים לא, כ): "מה רב טובך אשר צפנת", ואלו הנקדות טובות מנשבין בכנור של דוד, כי על־ידי־זה נעשין נגונים כנ"ל, ועל־כן היה מנגן מאליו על־ידי־זה כנ"ל. ועל־ידי־זה מתעוררין מהשנה בחצות הלילה, בתקף השנה וכו', כנ"ל.

וזה בחינת יציאת מצרים שנאמר בפרשת (שמות יב, ב): "החדש הזה לכם" וכו', כי פרשת החדש, הינו קדוש החדש, היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל בעת יציאת מצרים, כי עקר הגאלה של יציאת מצרים היה על־ידי בחינה הנ"ל, בבחינת (יחזקאל טז, ו): "ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך", הינו שישראל היו מלכלכים, כי היו בבחינת ארבעים ותשעה שערי טמאה, כידוע.

והשם־יתברך רחם עליהם ומצא בהם נקדות טובות אפלו בתקף טמאת מצרים שהתגברה עליהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש תהלים קיד): 'בשביל ארבעה דברים לבד נגאלו', זה בחינת נקדות טובות שמצא בהם השם־יתברך אפלו במצרים, ועל־ידי־זה נגאלו. וזהו: "ואומר לך בדמיך חיי בדמיך חיי", אפלו בתקף הדמים והלכלוכים, אף־על־פי־כן - "חיי"! כי גם שם יכולין למצא נקדות טובות כנ"ל, שעל־ידי־זה נגאלו כנ"ל.

ועל־כן מצוה ראשונה שנצטוו ישראל היה פרשת החדש, כי זה בחינת קדוש החדש על־ידי נקדה לבד כנ"ל, שזה עקר גאלת מצרים וגאלה אחרונה, בחינת קבוץ נדחי ישראל וכו', כנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן: