# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/61/2/

וזה בחינת התעוררות השנה, כי כשאדם רואה שרחוק מהשם־יתברך וכו', זה בחינת שנה שהיא אחד מששים במיתה (ברכות נז:). וכשמחפש ומבקש ומוצא בעצמו איזה נקדה טובה עדין, ומחיה ומשמח את עצמו, ומעורר את עצמו לעבודת ה' יתברך על־ידי־זה, זה בחינת התעוררות השנה.

וזה בחינת (תהלים ג, ב): ה' מה רבו צרי, רבים וכו', הינו הצרים של הנפש, שהם החטאים והפגמים של כל אחד, שזה עקר צרות האדם, וכשהם מתגברים על האדם, חס ושלום, אזי הם רוצים להפיל אותו לגמרי, חס ושלום, כאלו אין לו עוד שום תקוה חס ושלום. וזהו רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה - ואזי הוא בבחינת שנה כנ"ל. וזהו אני שכבתי ואישנה' - כי זה בחינת שנה, כנ"ל. אבל באמת האדם אסור ליאש עצמו, וצריך להתגבר לעורר משנתו על־ידי המעט טוב שמוצא בעצמו עדין כנ"ל.

וזהו הקיצתי כי ה' יסמכני - שאני מתגבר ומתעורר משנתי, כי איני מיאש עצמי עדין - כי ה' יסמכני - כי הנקדה טובה שאדם מוצא בעצמו - זה בחינת אלקות, כביכול. כי כל הטוב מאתו יתברך, כי 'אוריתא וישראל וקודשא בריך הוא כלא חד' (זהר אחרי עג.). נמצא, כשיש בישראל איזה נקדה טובה, דהינו איזה מצוה או דבר טוב, זה הטוב הוא אחדות גמור עמו יתברך, כי "טוב ה' לכל" (תהלים קמה, ט), וכמו שכתוב (שם לד, ט): "טעמו וראו כי טוב ה'", כי כל הטוב שנמצא בכל מקום שהוא, הוא הכל ממנו יתברך.

וזהו כי ה' יסמכני - הינו הנקדה טובה שאני מוצא בעצמי, שהוא בחינת אלקות, בחינת "טוב ה' לכל", זה הוא סומך אותי ומקיץ אותי מהשנה. ואזי (שם ג, ז): לא אירא מרבבות עם אשר סביב שתו עלי - כי שוב איני מתירא מהם אף־על־פי שהם כמה רבבות פגמים וחטאים שעומדים עלי להפילני, חס ושלום, כי מאחר שאני מוצא בעצמי עוד איזה נקדה טובה, על־ידי־זה אני מתעורר מהשנה ועל־ידי־זה אני נכנס באמת לכף זכות ועל־ידי־זה אזכה לתשובה וכו' כנ"ל, כי כל הרע נדחה מפני מעט הטוב שמוצא בעצמו, ומחיה ומרים את עצמו בזה, כי מעט מן האור דוחה הרבה מן החשך, כידוע.

וזהו בחינת (תהלים קלט, יח): "הקיצתי ועודי עמך", על־ידי ה'עוד מעט' וכו' שלי, דהינו הנקדה טובה כנ"ל, בחינת "אזמרה לאלקי בעודי" כנ"ל, וזהו "ועודי עמך", הינו העוד מעט שלי שהוא עדין עמך כנ"ל, על־ידי־זה "הקיצתי", כי זה בחינת התעוררות השנה, כנ"ל.