# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/61/3/

וזה בחינת (תהלים נז, ט): "עורה כבודי, עורה הנבל וכנור, אעירה שחר", הינו שצריך האדם להתעורר את עצמו משנתו ומנפילתו. ועל־ידי מה יתעורר את עצמו? על־ידי הנקדות טובות שמוצא בעצמו עדין, וזהו: "אעירה שחר", כי הנקדה טובה היא בבחינת 'שחר', בבחינת (שיר־השירים א, ה): "שחורה אני ונאוה בנות ירושלים", כי מחמת שזאת הנקדה מערבת בפסלת הרבה ובפגמים הרבה שפגם זה האדם, על־ידי־זה נדמה שהיא שחורה, כי מנחת בקדרות ובשחרות, חס ושלום, אצלו.

אבל כשדן את עצמו לכף זכות ומעורר ומוצא בעצמו הנקדה טובה כנ"ל, אזי היא אומרת: "שחורה אני ונאוה, אל תראני שאני שחרחרת" וכו', כי אין השחרות משלי וכו', כמו שפרש רש"י שם. כי הנקדה טובה בעצמה שיש אצל האדם, אפלו אצל פושעי ישראל - היא נאוה ויפה מאד! רק שהשחרות חופה עליה, אבל כשמעוררין אותה, היא אומרת: "שחורה אני ונאוה, אל תראני שאני שחרחרת", כי מצד עצמי אני נאוה עד מאד.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה מט, ב): ' שחורה אני - במעשה העגל, ונאוה אני - במעשה המשכן', הינו אף־על־פי שיש לי חטאים הרבה ונתרחקתי מאד ממנו יתברך, וזה בחינת מעשה העגל שכולל כל החטאים שבעולם, כי 'כל המודה בעבודה־זרה כאלו כופר בכל התורה כלה' (שבועות כט.), אף־על־פי־כן 'ונאוה אני - במעשה המשכן', הינו בחינת מעט טוב שאני מוצא בעצמי עדין.

כי תכף אחר מעשה העגל נצטוו על מלאכת המשכן, על־ידי שנתרצה השם־יתברך לישראל, על־ידי משה רבנו שמסר נפשו עליהם והתפלל בעדם, כי משה היה יכול זאת למצא נקדה טובה אפלו בהפחות שבפחותים, כמבאר בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (בלקוטי תנינא סימן פב, ועוד). ועל־ידי־זה היה יכול להתפלל עליהם תמיד, אפלו כשפגמו בכל התורה כלה במעשה העגל, אף־על־פי־כן מצא בהם נקדות טובות. ועל־כן אמר משה (שמות לב, יא): "למה ה' יחרה אפך בעמך" וכו'.

כי הוא מצא הטוב שבהם ואזי נדחה הרע לגמרי כנ"ל, ועל־כן אמר: "למה ה' יחרה אפך בעמך", כי הרע אינו נחשב כלל כנגד מעט הטוב שיש בהם עדין. והשם־יתברך נתרצה לו, "וינחם על הרעה" וכו', ואז למד השם־יתברך למשה סדר תפלה וסדר לפניו שלש־עשרה מדות של רחמים. וזהו (שם לג, יט): "ויאמר אני אעביר כל טובי" וכו', שלמדו וגלה לו כל הטוב שלו יתברך, כביכול, כדי שידע שהשם־יתברך טוב לכל תמיד, ויכולין לעורר הטוב בהגרוע שבגרועים ולהכניסו בכף זכות ולהחזירו בתשובה.

וזה בחינת שלש־עשרה מדות של רחמים, בחינת (שם לד, ו): "ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים" וכו', שהשם־יתברך מלא רחמים וטוב לכל, ומאריך אף לצדיקים ולרשעים, כי הוא מטה כלפי חסד (ראש השנה יז.), ודן את הכל לכף זכות, ומוצא נקדה טובה אפלו בפושעי ישראל, ועל־ידי־זה מכריע אותם לכף זכות כנ"ל.

וזהו בחינת (שם לד, ז): "נצר חסד לאלפים" - שבחינת החסד, דהינו מה שהוא יתברך מטה כלפי חסד ודן לכף זכות ומוצא נקדה טובה וכו', כנ"ל, זה החסד נוצר וממתיק "לאלפים", הינו אף־על־פי שיש כנגד זה אלפים ורבבות פגמים שפגם אותו האדם, אף־על־פי־כן מעט הטוב שמוצא על־ידי החסד כנ"ל דוחה הכל כנ"ל. ועל־ידי־זה (שם): "נושא עון ופשע" וכו', כי על־ידי־ זה נכנס באמת לכף זכות וכו', כנ"ל.