# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/61/4/

ואז כשנתרצה השם־יתברך למשה על־ידי שמצא טוב בכל ישראל אפלו אחר מעשה העגל כנ"ל, כי משה היה כלו טוב, בבחינת (שמות ב, ב): "ותרא אותו כי טוב הוא", ועל־כן היה לו כח תמיד למצא הטוב בכל אחד אפלו בהפושעי ישראל כנ"ל, ועל־ידי־זה נתרצה השם־יתברך כנ"ל, ואזי צוה להם על מלאכת המשכן, שיביא כל אחד נדבת לבו למלאכת המשכן, כי היה מעורר הטוב שבכל אחד, וכל אחד כפי הטוב שהיה לו - הביא נדבת לבו הטוב למלאכת המשכן.

כי המשכן נבנה מכל הטוב שנתברר מכל אחד מישראל, שזהו בחינת (שמות כה, ג-ד): "זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני" וכו' - שהביא כל אחד ואחד כפי הנקדה טובה שלו, כי זהב וכסף ונחשת ותכלת וכו', הם בחינת הגונין עלאין, שהם בחינת הטוב שיש בכל אחד מישראל, שזהו בחינת "ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט, ג), שהם כלולים מגונין סגיאין (סימן כה), הינו הנקדות טובות שיש בכל אחד מישראל, שהם כלולים מגונין סגיאין, כי יש בכל אחד מישראל נקדה טובה, אפלו בהפחותים שבהם, מה שאין בחברו, כמבאר במקום אחר (לקוטי־מוהר"ן חלק א' סימן לד). והשם־יתברך מתפאר בהם כנ"ל. וזה בחינת הגונין שהיו בבית המקדש והמשכן, בחינת "זהב וכסף" וכו', שהביא כל אחד מנדבת לבו הטוב, כי שם היו כלולים כל הנקדות טובות, שהם בחינת גונין עלאין שיש בכל אחד מישראל.

ועל־כן אחר מעשה העגל שאז הצרך משה לחפש ולמצא הנקדות טובות שיש בכל אחד מישראל כנ"ל, על־כן אז דיקא נצטוו על מלאכת המשכן, כי המשכן נבנה מזה, מנקדות טובות הנ"ל, כנ"ל. וזהו: 'שחורה אני - במעשה העגל, ונאוה אני - במלאכת המשכן', הינו בנקדות טובות שאני מוצא בעצמי שהם בחינת מלאכת המשכן כנ"ל.

וכן מובן בדברי רבנו ז"ל הנ"ל - שעל־ידי הטוב שמוצאין בכל אחד מישראל, על־ידי־זה נבנה המשכן, ועל־כן זה שיכול למצא כל הטוב שיש בישראל, שהוא בחינת חזן כנ"ל, הוא יודע כל הבחינות שיש בענין המשכן של כל אחד מהצדיקים הנ"ל, עין שם, כי עקר בנין המשכן הוא על־ידי־זה, על־ידי הטוב הנ"ל, ובזה מקשרים היטב דברי רבנו ז"ל הנ"ל, עין שם היטב.