# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/62/

יתגבר כארי לעמד בבקר שיהא וכו' (ארח חיים סימן א' סעיף א') - הינו שצריך שיקום בזריזות בלי עצלות.

וזה בחינת אמונה, כמו שכתב רבנו (בלקוטי מוהר"ן חלק א' סימן קנה) שזריזות הוא בחינת אמונה. כי בלילה האמונה בין הקליפות ובבקר נתגדלה ונתעוררה האמונה, על־כן צריך לקום מן השנה בזריזות לחזק עצמו באמונה כדי לבנות ולגדל את האמונה. וזהו: 'שיהא הוא מעורר השחר', הינו בחינת אילת השחר, בחינת מלכות, בחינת אמונה.

וזה בחינת שבירת תאות ממון, שעל־ידי־זה יכולין להעלות הנפשות ולהמשיך תורה, כמו שכתוב בהתורה 'אשרי העם - השגחה' (בסימן יג), עין שם.

כי בכל יום ויום צריכין לקבל את התורה מחדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: "אשר אנכי מצוך היום" (דברים ו, ו) - 'בכל יום יהיו דומין בעיניך כחדשים' (ספרי שם). וקבלת התורה היא על־ידי שמעלין את הנפש ומחדשין אותה, כמבאר שם.

וזה נעשה על־ידי שבירת תאות ממון כנ"ל, שזה בחינת התעוררות השנה בזריזות, בבחינת אמונה כנ"ל, כי תאות ממון היא בחינת כפירות, בחינת לילה, בחינת חשך, אנפין חשוכין, בחינת עצבות ועצלות, בחינת מיתה, בחינת שנה, שהיא אחד מששים במיתה (ברכות נז:). וצריך שיהיה לו התגברות לשבר את השנה, שהיא בחינת מיתה, בחינת תאות ממון. ואזי יוכל לחדש נפשו ולהעלותה ולהמשיך תורה.

ואזי כשמשבר את השנה, את תאות ממון, אזי אדרבא! השנה היא טובה לו דיקא, כי על־ידי השנה מחדש נפשו, בבחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך". וכן על־ידי הממון מחדש נפשו, על־ידי משא ומתן באמונה שהוא בחינת שנה, כמו שכתוב בהתורה 'אשרי העם - זרקא' (בסימן לה).

וזה פרוש (משלי ו, ט): "עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך", הינו עד מתי תשכב ותישן בעצלות, מתי תשבר את השנה, שאז אדרבא! על־ידי השנה יתחזק מחו ויתחדש נפשו כנ"ל, וזהו: 'מתי תקום משנתך', הינו שיהיה לך תקומה שיקום ויתרומם נפשך על־ידי השנה.

וכשזוכה להעלות נפשו על־ידי שבירת השנה, על־ידי־זה עושה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה, וזהו: 'שיהא הוא מעורר השחר' - לעורר אילת השחר לזווג.

וזה פרוש: 'יתגבר כארי', הוא בחינת לקוטי הנפשות להעלותם, כמו שכתב רבנו בהתורה 'אשרי העם' (סימן יג), בחינת (שיר־השירים ה, א) "אריתי מורי עם בשמי". ועל־ידי־זה ממשיכין השגחה שלמה, על־ידי שנתקרבין להכח הראות על־ידי התורה, וזהו (הג"ה): 'שויתי ה' לנגדי תמיד', הינו שהשגחתו עלינו תמיד.

וזה שכתוב (שלחן ערוך ארח חיים סימן א' סעיף ג') שראוי לכל ירא שמים שיהא מצר ודואג על חרבן בית־המקדש. כי 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ל:). נמצא, על־ידי שמצר ודואג על הבית־המקדש, זה בחינת בנינו. ובנין בית־המקדש הוא בחינת בנין הדעת, שעל־ידי־זה יכולין להעלות נפשות כנ"ל, כמבאר בסימן י"ג הנ"ל, עין שם.

וזה בחינת קימת חצות, שמשברין השנה, שהוא בחינת תאות ממון, ומתאבלין על ירושלים וחרבן בית־המקדש, ועל־ידי־ זה בונין אותו, ועל־ידי בחינת בנין בית־המקדש, על־ידי־זה יכולין ללקט הנפשות ולהעלותן.

ועל־כן חצות ממתיק דינים, כי משברין את השנה, שהיא בחינת מיתה בחינת כפירות כנ"ל, כי 'כל זמן שיש עבודה־זרה' וכו' (ספרי פרשת ראה), ועל־ידי קימת חצות מקימין את האמונה וממשיכין חסדים.

וזה שכתב רבנו (סימן קמט): שחצות מסגל כמו פדיון, 'כמו פדיון' דיקא, כי הפדיון הוא בחינת צדקה, שמשבר תאות ממון וממתיק הדינים. וכן חצות הוא שבירת השנה, שהוא בחינת תאות ממון כנ"ל, שעל־ידי־זה ממתיקין דינים, כנ"ל: