# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/63/1/

יתגבר כארי לעמד בבקר, שיהא הוא מעורר השחר (שלחן ערוך ארח חיים סימן א').

על־פי התורה "ויסב אלקים" עין שם (בסימן סב), מבאר שם, שיש חלוק בין הקשיות, כי יש קשיא, שיכול האדם להבין תרוץ על קשיא זו - על זה נאמר (אבות פרק ב): 'ודע מה שתשיב' וכו'

כי האמת מה שהגביל השם־יתברך לשכל האנושי שיוכל להבין - הוא מצוה גדולה לחדד השכל להבין הדבר על בוריו. ועל זה נאמר: 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס'. אבל יש קשיא שאינו באפשרי לשכל האנושי להבין תרוץ על קשיא כזו, רק לעתיד לבא יתגלה התרוץ - אסור לאדם לעין בהם, וכל מי שסומך על שכלו ומעין בה, על זה נאמר (משלי ב, יט): "כל באיה לא ישובון", כי על קשיא כזו אסור לסמך על שכלו, רק להעמיד על אמונה.

ואפלו אלו הקשיות שיש עליהם תשובה, לפעמים נסתמו שבילי השכל ואינו יודע להשיב, ונזרקה בו אפיקורסות וכו'. וזאת האפיקורסות היא לכל אחד לפי בחינתו יכול להבין בין רב למעט, כי צריך לעבד את ה' בשני יצרין וכו', ובאמת אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם ש'מלא כל הארץ כבודו', והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפלה ושומע התפלה ודאי היה מתפלל בהתלהבות גדול, והיה מדקדק מאד לכון את דבריו, ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם, בשביל זה אינו מתלהב כל־כך ואינו מדקדק כל־כך וכו'. וכל זה נמשך מהסתרת הידיעה, מבחינת מחלקת, בחינת (הושע י, ב): "חלק לבם", בחינת הקשיות שבאין על־ידי שנסתמו שבילי השכל עד שאינו יודע להשיב על אפיקורסית שבלבו.

והתקון לזה המחלקת שבלב הוא ללמד פוסק, שעל־ידי־זה זוכה לשלום וכו', ועל־ידי־זה יזכה לבטל הקשיות שבלבו, וזוכה להתפלל בלב שלם, בבחינת: "בכל לבבך" (דברים ו, ה) - בשני יצריך' (ברכות נד.). וזהו (תהלים קיט, ז): "אודך בישר לבב בלמדי משפטי צדקך" וכו', עין שם. אבל הקשיות שאין עליהם תרוץ - אסור לעין בהם, רק לחזק את עצמו באמונה.

וכשיש לו אמונה בשלמות - יוכל להיות על־ידי אכילתו יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה וכו'. כי הברור של המאכלים הוא על־ידי אמונה וכו', ועקר שלמות וקשוטי אמונה הינו לקרב דוקא המרחקים וכו'. ולזה צריכין להעלות ניצוצי הדבור, ואז הופך את עצמו הדבור ומלקט שארי ניצוצות הקדשה מן הקלפות וכו'. ולהעלות נצוצי הדבור צריך לתענית וכו', כי על־ידי תאות אכילה ושתיה, שהם ראשי התאוות, כשמתגברים, חס ושלום, הם ממשיכין את הדבור לגלות מצרים וכו', ואז צריכין לדבק אחורי הקדשה שלא יינקו, ודבקות אחורי הקדשה הוא על־ידי התענית וכו'. גם כי עקר כל הדברים הן ההתחלה, כי כל ההתחלות קשות וכו' וכו'.

ואז כשנתדבקין אחורי הקדשה שאי אפשר להקלפות לכנס לשם ולינק, ואז נתגלין הפנים של הקדשה וכו', כדי להוציא בלעם מפיהם וכו', ואז פונים כל הרחוקים לאמונת ישראל, בבחינת (צפניה ג, ט): "אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה", "אהפך" דיקא, שהשפה ברורה, בחינת הדבור שנתברר מביניהם, הוא הופך פניו אל העמים כדי ללקט מהם שארי נצוצות הקדשה, ואז נתקים: "לקרא כלם בשם ה'" וכו', וזהו בחינת קשוטי האמונה, כנ"ל.

וזהו 'עולימתא שפירתא דלית לה עינין וכו', נפקת בצפרא ואתכסיא ביממא' (עלמה יפה שאין לה עינים וכו, יוצאת בבקר ומתכסה ביום) (זהר משפטים צה:). כי האמונה מתחדשת אצל האדם בכל בקר, בבחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך", 'ומתכסיא ביממא' - מחמת טרדת עסקי העולם נתכסה האמונה וכו'.

ואזי האמונה היא ממלצת על הרחוקים לפני השם־יתברך שיקרב אותם וכו'. וזהו (בראשית מד, יח): "ויגש אליו יהודה" - 'דא תקרבתא דמלכא במלכא' וכו' (זהר ויגש רו.). "כי כמוך כפרעה" - 'מה פרעה גוזר ואינו מקים וכו', אף אתה גוזר ואינך מקים' (בראשית רבה צג, ו), כי הצדיק מבטל וכו', עין שם כל זה היטב: