# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/63/2/

וזה בחינת יתגבר כארי לעמד בבקר שיהא הוא מעורר השחר. כי האמונה היא בחינת 'מלכות' (זהר בלק קצח:), שנקראת שחר, בחינת 'אילת השחר', כידוע (זהר ויקרא כא:). כי עקר שלמות האמונה הוא בבקר, בבחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך", שזהו בחינת 'נפקת בצפרא', כמבאר לעיל בהתורה הנ"ל, ובשביל זה נקראת האמונה 'שחר' כנ"ל.

ועל־כן צריך כל אחד להתגבר כארי, ולהשתדל מאד שיעמוד בבקר השכם קדם עלות השחר כדי שיעסוק בתורה ותפלה, להעלות ולהשלים לגדל את האמונה הקדושה, שזהו בחינת: 'שיהא הוא מעורר השחר', בחינת (תהלים נז, ט): "אעירה שחר", הינו שיזכה על־ידי עבודתו קדם אור היום לעורר השחר, שהוא בחינת האמונה, שצריכה להגדילה ולהשלימה עד אור היום, שאז עקר עליתה ושלמותה, בבחינת 'חדשים לבקרים' וכו', בחינת 'נפקת בצפרא' כנ"ל.

ועקר שלמות העבודה הוא להתגבר מאד לעמד בכל לילה בחצות הלילה, כמבאר בזהר הקדוש בכמה וכמה מקומות (זהר לך לך צב:, בא כז:, בשלח מו.), מגדל האזהרה שמחיב כל מי שנגע יראת ה' בלבו לעמד בחצות לילה דוקא.

כי עקר שלמות האמונה הקדושה הוא על־ידי שמבטלין ומשברין ומבערין מדעתו שני מיני קשיות וכפירות הנ"ל, שהם הקשיות שאי אפשר להשיב עליהם שום תשובה ותרוץ, כי עליהם נאמר: "כל באיה לא ישובון", וצריכין לסמך רק על אמונה לבד וכנ"ל.

ועוד יש קשיות שאפשר לישבם וכו', וגם אלו הקשיות, לפעמים נסתמו שבילי השכל ואי אפשר לישבן. ואלו הקשיות הם לכל אחד ואחד לפי בחינתו, לפי השכל של כל אחד ואחד. והתקון לזה לזכות לפתח את הדעת ולגלות שבילי השכל הוא על־ידי למוד פוסקים וכו' כנ"ל. ואז זוכין לשלום ונתבטל המחלקת, שהם בחינת כפירות ואפיקורסות, וזוכין לדעת להשיב על אפיקורסות שבלבו וכו' כנ"ל.

ובשביל זה צריכין להתגבר לקום בחצות לילה, כי יום ולילה שהם בחינת אור וחשך, הם בחינת דעת וכסילות שהוא הסתרת הידיעה, כמבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה 'דרשו' וכו' (סימן לז), שהדעת הוא בחינת אור, והכסילות, בחינת הסתרת הידיעה, הוא בחינת חשך, כי החשך נמשך מחשכת הדעת, שהוא הסתרת הידיעה, שמשם נמשכין אלו הקשיות הנ"ל.

כי איתא בזהר (עין בסדור קול יעקב הנהגת הלילה): כד פריש ליליא גדפהא, אזי מסתתמין תרעין דגן עדן, ונימוסי גרדונין נפקין בעלמא, ועלמא אתנהג על ידא דמטרוניתא הינו כי בלילה אז מתגבר החשך, שהוא העדר הדעת, שהוא סתימת תרעין דגן עדן, שהם בחינת שבילי השכל, ואז נימוסי גרדונין נפקין בעלמא, שהם בחינת הדינים והקלפות, שעקר אחיזתם בכפירות וקשיות הנמשכין על־ידי הסתלקות הדעת בלילה, שהוא בחינת סתימת תרעין דגן עדן כידוע, וכנ"ל. וכדין עלמא אתנהג על־ידא דמטרוניתא, שהוא בחינת המלכה הקדושה, שהוא בחינת האמונה הקדושה, כי בלילה, בעת החשך, הסתלקות הדעת, אז צריכין להתחזק רק באמונה לבד, שהיא בחינת מלכות, בחינת מטרוניתא הנ"ל, וזה בחינת (תהלים צב, ג): "ואמונתך בלילות", וכמובא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (סימן לה), עין שם.

וזהו בחינת השנה שבלילה, כי בלילה אז נמשך החשך בעולם, ועקר החשך נמשך מהחשך העליון, שהוא בחינת עמק המשג, בחינת (תהלים יח, יב): "ישת חשך סתרו", שהם בחינת הקשיות שאי אפשר לישבן, ואי אפשר למצא עליהם תרוץ בעולם הזה בשום אפן. שאלו הקשיות הם בחינת חשך המסתירין התגלות אלקותו יתברך. וזה החשך אי אפשר לסלק על־ידי שום דעת כי אם על־ידי אמונה לבד כנ"ל, כי אי אפשר למצא תרוץ על אלו הקשיות, וצריכין לסמך רק על אמונה לבד כנ"ל. וזהו בחינת שנה של לילה, כי שנה הוא בחינת הסתלקות הדעת.

ואז בשעת שנה נכנס הדעת לתוך אמונה ונתחדש שם, בבחינת: "חדשים לבקרים רבה אמונתך", כמבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה 'אשרי העם' וכו' (בלקוטי מוהר"ן חלק א' סימן לה), עין שם.

הינו בשעת חשכת לילה, דהינו כשמתחילין לשלוט בעולם אלו הקלפות והכפירות והקשיות שאי אפשר לישבן, שהם בחינת חשכת לילה, אז צריכין לשנה, שהיא תקון וניחא למחין, כי אז צריכין לסלק דעתו לגמרי, שזהו בחינת שנה, הסתלקות הדעת, ולסמך רק על אמונה לבד, שזהו עקר בחינת שנה שמסלקין אז הדעת לגמרי וסומכין רק על אמונה, שהוא בחינת קבלת עול מלכות שמים שמקבלין על עצמן קדם השנה על־ידי קריאת־שמע שעל המטה, שהוא אמונת היחוד, כי בשעת שנה נכנסין המחין לתוך אמונה, כי כנגד אלו הקשיות שאי אפשר לישבן, שהם בחינת תקף החשך של לילה, שם צריכין לסלק דעתו לגמרי בבחינת שנה ממש, ולסמך רק על אמונה לבד: