# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/63/5/

ועל־כן אסור לאכול קדם התפלה (שלחן ערוך ארח חיים סימן פט סעיף ג), ובזהר (ויקהל רטו:) ובכתבים (עין מגן־אברהם פט, יד בשם מהרח"ו) מחמיר מאד מאד, שאפלו כשקם בחצי הלילה - אסור לאכל ולשתות עד אחר התפלה, וכל האוכל ושותה אז, נחשב כעונן ומנחש, רחמנא לצלן, עין שם.

לא כאשר רבו עתה המתפרצים בעם לשתות קדם התפלה עד שנעשה אצלם כהתר, ותולין עצמן באילן גדול, מה שמצאו קצת צדיקים שהיו חולים גדולים ושתו קדם התפלה, כי היו מכרחים לזה, והם מתדמים אליהם כקוף בפני אדם ומעקמין את עצמן אחריהם, וממלאים כרסם בשתית קאווי קדם התפלה, עד שנמצא גם קצת שאוכלין גם כן קדם התפלה, אוי להם! אוי לנפשם! כי הוא אסור חמור מאד, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל (ברכות י:), ובפרט בזהר הקדוש ובכתבים.

ואין לנו לדמות עצמנו לצדיקים גדולים אשר רוח אחרת אתם, ובפרט שהיו חולים גדולים, וגם כי רב הצדיקים לא נהגו כך. ורבנו הקדוש ז"ל ספר, שמעולם לא שתה אפלו מים קדם התפלה, אף־על־פי שמדין השלחן ערוך מתר לשתות מים, אף־על־פי־כן הוא לא שתה אפלו מים קדם התפלה (שיחות הר"ן סימן רעז).

נחזור לעניננו, שעל פי הנ"ל מבאר קצת ענין האסור לאכל ולשתות קדם התפלה, כי מבאר בהתורה הנ"ל, שתקון האמונה הוא על־ידי שמעלין נצוצי הדבור וכו', שזה זוכין על־ידי התענית וכו', כי על־ידי תאות אכילה ושתיה אזי מתגברין הקלפות, שהם בחינת שרי פרעה, וממשיכין את הדבור לתוך בחינת מצר הגרון, ואינו יכול לדבר שום דבור לפני השם־יתברך וכו'. והתקון לזה הוא תענית, שעל־ידי שמרעיב את עצמו, על־ידי־זה ממשיך מימי החסדים ללחלח מצר הגרון, לקים "קרא בגרון אל תחשך" וכו' (ישעיה נח, א), ועל־ידי־זה נתתקן האמונה בשלמות וכו', כמבאר שם כל זה היטב, עין שם.

ועל־כן אסור לאכל ולשתות קדם התפלה, כי צריכין להרעיב עצמו קדם התפלה, שזהו בחינת תענית שעות, שבכל יום מרעיבין עצמן ומתענין קדם התפלה. ועל־ידי־זה ממשיכין הארה מבחינת תענית לדבק אחורי הקדשה, כדי להוציא הדבור ממצר הגרון, כדי לקשט האמונה הקדושה המתחדשת בכל בקר, כדי לזכות לדבור של התפלה בשלמות. כי התפלה היא בחינת אמונה, כידוע, שהיא נשלמת על־ידי תקון הדבור, כי עקר התפלה הוא בדבור דוקא, ושלמות הדבור הוא על־ידי שמרעיב עצמו בתענית, ומשבר תאות אכילה כנ"ל.

ובשביל זה צריך כל אחד מישראל להתענות ולהרעיב עצמו על כל פנים קדם התפלה, שאז אסור גדול מדינא לאכל ולשתות כנ"ל, כי צריכין בכל יום קדם התפלה להרעיב עצמו להמשיך בחינת תענית, כדי לתקן הדבור של התפלה, שהוא בחינת תקון וקשוטי האמונה וכו' כנ"ל, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם.

גם כי התענית שמדבק אחורי הקדשה, זהו בחינת כח ההתחלה שחוזרין פניו בכל פעם אל ההתחלה לקבל כח מההתחלה, שהוא עקר, כי כל ההתחלות קשות, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. וכמבאר בסופו שם, שבשביל זה צריכין להשתדל להתחיל בכל פעם מחדש, ולא תהיה העבודה ישנה אצלו, כי עקר כח העבודה הוא כפי ההתחלה, ועל־כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש, כי אולי לא היתה התחלתו בתחלה כראוי, על־כן צריך להתחיל עתה, וכן בכל יום ובכל פעם, עין שם.

ועל־כן בכל בקר קדם התפלה צריכין להתענות - לבלי לאכל קדם התפלה, כדי להוציא הדבור ממצר הגרון וכו' כנ"ל, על־ידי שחוזרין אל ההתחלה, שהוא בחינת דבקות אחורי הקדשה, שחוזרין בכל פעם אל האות הראשון, כמבאר שם, עין שם.

וזה צריכין בבקר, כי בכל יום ויום בבקר צריכין להתחיל לעסק בעבודת ה' מחדש, בבחינת "חדשים לבקרים" וכו', כאלו לא התחיל עדין מעולם כלל. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל: "אשר אנכי מצוך היום" (דברים ו, ו) - 'בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים' (ספרי שם). וכן דרשו על פסוק (דברים כז, ט): "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם" וכו', שבכל יום יהיה דומה בעיניך כאלו היום באת עמו בברית (רש"י שם). נמצא, שבכל יום צריכין להתחיל מחדש, על־כן אסור לאכל קדם התפלה בבקר, שהוא בחינת 'תענית', שעל־ידי־זה ממשיכין האור של כח ההתחלה, ועל־ידי־זה זוכין להתחיל בכל בקר מחדש, כנ"ל: