# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/64/14/

וזה בחינת מצות בקור חולים, כי צריכין לבקר את החולה ולהסביר לו פנים, דהינו מה שבני אדם נכנסין אצלו ומפקחין על עסקיו ועושין לו כל צרכיו, כמו שכתוב בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שלה, סעיף ח'). שזהו בחינת 'הארת פנים', כי אין מסתירים פניהם ממנו, ואינם נטמנים בבתיהם, רק באים אליו ועושין לו צרכיו ומדברין על לבו, שכל זה בחינת 'הארת פנים'. ועל־ידי־זה ממשיכין עליו חיות מבחינת 'הארת פנים' שלמעלה, שמשם עקר החיות להחיות את החולה, בבחינת (משלי טז, טו): "באור פני מלך חיים", כמו שכתוב בהתורה הנ"ל.

ועל־כן: 'שכינה למעלה מראשותיו של חולה' (שבת יב:), כמו שכתוב (תהלים מא, ד): "ה' יסעדנו על ערש דוי, כל משכבו הפכת" וכו'. הינו בחינה הנ"ל, שדיקא מחמת שהוא חולה, על־כן נמשך עליו אור השכינה, שהוא בחינת אור הצדיק האמת שמשגיח על כל החולים ובפרט על החולים ביותר, שהם בבחינת 'כל משכבו נהפך בחליו', שעליהם מפקח ביותר להמשיך להם רפואות - להחיותם בגשמיות ורוחניות, באפן שיוכל להאיר בהם השגות אלקות כנ"ל, כי זה עקר גדלת הצדיק ומעלתו - שמשתדל לרפאות החולים ביותר. ועל־כן דיקא מחמת שהוא חולה וכל משכבו נהפך וכו', מחמת זה דיקא השכינה למעלה מראשותיו, שהוא בחינת אור הצדיק, כי הצדיקים הם שכינתו של מקום (זהר תרומה קסג:).

וזהו בחינת (בראשית יח, א): "וירא אליו ה'" - 'לבקר את החולה' (רש"י שם), כי דיקא מחמת שהוא חולה וצריכים לבקרו, על־ידי־זה דיקא: "וירא אליו ה'", בחינת השגות אלקות שזוכין החולים על־ידי אור הצדיק שהוא השכינה, וכנ"ל:

וזה בחינת חנכה ופורים, שהם בחינת מצות בקור חולים. כי הם ימים קדושים וטובים מאד, ואף־על־פי־כן הם בימי החול, כי אינם אסורים במלאכה, והם בבחינה הנ"ל, בבחינת הארת השגות אלקות על החולים ביותר, על־ידי גדל כח הצדיק שיכול לעשות כלים וצמצומים נפלאים כאלה וכו', כנ"ל.

והוא כמו למשל, כשהאדם בריא, בודאי אין המלך בא אל האדם להראות לו פניו, רק כל מי שרוצה לקבל פני המלך ולהתעדן מאור פניו, הוא צריך לנקות ולטהר עצמו יפה יפה, ולקשט עצמו כראוי, ולשקד על דלתי המלך, ולבקש מאת רואי פני המלך שיקבלו רשות שיכנוס, ולעשות כל התחבולות השיכים לזה, עד שיזכה לבא לפני המלך כפי מדרגתו, אם לכנס לחצר המלך, או לבית, או להיכל וכו', כדי שיאיר בו המלך פניו המאירות. אבל כשאחד מאנשי המלך חולה, ומטל על ערש דוי, רחמנא לצלן, אזי כשנתעוררין רחמי המלך להחיותו מאור פניו, אזי מכרח המלך לילך אצלו לביתו להאיר בו פניו ולהחיותו. וזה בחינת: 'שכינה למעלה מראשותיו של חולה', וכנ"ל.

וזה בחינת חנכה ופורים, שהם מועדים קדושים שנתנו לנו להחיותנו כיום הזה, בימי הגלות המר, שכנסת ישראל נקראת חולה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (שמיני דף מ.), בבחינת (שיר־השירים ב, ה): "סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים, כי חולת אהבה אני". ומעצם חליינו הכבד - אין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לפניו בשלש פעמי רגלינו לכנס לביתו הקדוש, שהוא הבית־המקדש, לקבל אור הפנים, כי מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו וכו' ואין אנו יכולים וכו'. על־כן חמל עלינו בעל הרחמים ברחמיו העצומים, והוסיף לנו שני הימים הקדושים האלו, שהם חנכה ופורים, שתקנו לנו הצדיקים הגדולים, שהם אנשי כנסת הגדולה, כדי להמשיך לנו אור הפנים לתוך ביתינו בתקף גלותינו, שיזכה כל אחד בביתו בחנכה להדליק נר חנכה, שהוא בחינת 'אור הפנים', בחינת (תהלים קד, טו): "להצהיל פנים משמן", שזהו בחינת השגת אלקות כנ"ל. וכן בפורים, כל אחד ממשיך על עצמו בחינת קבלת התורה, שמקבלין אז בכל שנה בתקף הגלות, בבחינת (אסתר ט, כז): "קימו וקבלו".

ועל־כן חנכה ופורים הם בבחינת רגלין [כי הם בחינת נצח והוד (פרי־עץ־חיים חנכה פרק ד), שהם בחינת רגלין, כידוע (תקוני זהר יז.)]. וזהו בחינת מצות בקור חולים שהמצוה ברגלין, הינו בחינה הנ"ל, שהשם־יתברך מרחם עלינו והולך לבקרנו, ומאיר לנו פניו הקדושים בתקף גלותינו, שאנו חולים כאלה, כאשר יודע כל אחד בנפשו, והוא ברחמיו מבקרנו, ומחיה אותנו באור פניו הקדושים על־ידי קדשת הימים הקדושים האלו שנתן לנו, שהם חנכה ופורים, שהם מועדים קדושים בימי החול, שהם בחינת ימי הגלות, שאז אין בנו כח לעלות אליו לבית המקדש לקבל מאור הפנים, רק הוא יתברך ממשיך לנו אור הפנים לתוך ביתינו, כדי להחיותנו על־ידי הצדיקים הגדולים האמתיים שבכל דור שהם עוסקים בתקוננו, שהם משתדלים ביותר להחיות החולים ביותר וכנ"ל: