# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/64/15/

וזה בחינת מה ש מסבבין העניים בחנכה לקבל מעות חנכה (מגן אברהם סימן תרע), זה בחינת הארת פנים מלמעלה, שהשם־יתברך מאיר פניו לנו לתוך ביתנו כנ"ל, כי אי אפשר לקבל אור פני מלך חיים כי אם על־ידי הצדקה, כמו שכתוב (תהלים יז, טו): "אני בצדק אחזה פניך". ועל־כן ברגלים שצריכין לעלות לרגל לבית המקדש לקבל 'אור הפנים', על־כן צריך איש כמתנת ידו להביא עולת ראיה, כמו שכתוב (דברים טז, טז): "ולא יראה את פני ה' ריקם" וכו'.

אבל ברגלים שצריכין לעלות לבית ה' לקבל אור הפנים, צריכין להעלות הקרבן, שהוא נדבת לבו, בחינת צדקה, וצריכין לטרוח בו להעלותו לבית ה'. אבל בחנכה באים העניים לתוך הבית, שהם 'מאנין תבירין דיליה' (הקדמת הזהר י:), שבהם שכינת אור פניו, כמו שכתוב (ישעיה נז, טו): "אשכן את דכא". ועל־כן כשהשם־יתברך אוהב את אחד ורוצה להאיר לו פניו - שולח לו עני לזכות בו, כמו שכתוב בזהר הקדוש: (זהר וירא קד.): 'מאן דקדשא בריך הוא רחים ליה - שדר ליה דורונא מסכנא'. ועל־כן בחנכה, שאז הוא בחינת שהשם־יתברך מאיר פניו לתוך ביתינו, על־כן ברחמיו שולח לנו העניים לתוך ביתינו, כדי לזכות בהם, כדי לקבל על ידם 'אור הפנים' שמאיר אז לתוך ביתינו, וכנ"ל: