# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/64/16/

והנ ה ענין מחלקת בית שמאי ובית הלל הנ"ל בענין ההתקרבות הנפשות הרחוקות מאד מאד שאין ראוי מן הדין לקרבן, שבית שמאי אומרים: פוחת והולך - להעלים האור מהן שלא יתקרבו. ובית הלל אומרים: מוסיף והולך - כי צריכין לעשות כלים וצמצומים כאלה, באפן שיוכלו להאיר גם בהם אורו יתברך, כדי שיתקרבו גם הם וכנ"ל, הנה ענין מחלקת זאת זהו בחינת כלל המחלקת שבכל דור על הצדיקים השלמים העוסקים לקרב נפשות הרחוקים לה' יתברך, שרבים מאד קמים עליהם, וגם רבים מגדולי הצדיקים חולקים עליהם, מחמת שמדת הדין מתלבש בהם, ועל־ידי־זה נכנס בלבם טינא, עד שנדמה להם כאלו אינו מתנהג כראוי וחולקים עליו, כאשר כבר היה לעולמים ברוב הדורות. ובפרט בימינו בעקבות משיחא שנתרבה הקטגוריא בין התלמידי חכמים מאד (כתבות קיב:), וביותר על רבנו הגדול והנורא, זכר צדיק וקדוש לברכה, על אשר מסר נפשו מנגד, ועסק כל ימיו לרחם על ישראל על כל הרחוקים לקרבם להשם־יתברך.

וזה בחינת מחלקת של השבטים על יוסף הצדיק, כי יוסף הוא בחינת הצדיק שעוסק לקרב להשם־יתברך, על־ידי שמוסיף והולך האור בכל יום, כי עושה בכל פעם צמצומים וכלים נפלאים באפן שיוכלו להתקרב כל מי שירצה בעולם, ועל שם זה נקרא 'יוסף', בחינת 'מוסיף והולך' כנ"ל. והשבטים, אף־על־פי שכלם קדושים, כי היו כלם צדיקים גדולים, חלקו עליו בשביל זה, וכנ"ל.

וזה בחינת (בראשית לז, א): וישב יעקב בארץ מגורי אביו; ודרשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פד, ד): שהיה מגיר גרים, כמובא בדבריו ז"ל (סימן רכח). וזה (שם לז, ב): אלה תלדות יעקב יוסף - הינו שיוסף הלך בדרך אביו יעקב, והיה עוסק גם כן לגיר גרים ולקרב נפשות הרחוקות, כי כל מה שארע ליעקב - ארע ליוסף, שזהו פרוש אלה תלדות יעקב יוסף, כמו שפרש רש"י שם: 'שכל מה שקבל משם ועבר מסר לו, וכל מה שארע ליעקב - ארע ליוסף' וכו'. וכל זה נסמך לפסוק מגורי אביו, שהוא מה שהיה יעקב מגיר גרים, ותכף נסמך אלה תלדות יעקב יוסף - שפרושו, שמסר לו כל חכמתו כנ"ל. הינו כנ"ל, כמו שיעקב גיר גרים על־ידי עצם חכמתו שהיה יודע לעשות צמצומים כאלה עד שיוכל לרפאות החולים ביותר, כמו כן היה יוסף הצדיק עוסק בזה תמיד, כי יעקב מסר לו כל חכמתו, כי עקר החכמה הוא להכניס השגות אלקות בעולם - "להודיע לבני האדם גבורתיו" וכו' (תהלים קמה, יב).

וזהו בחינת (בראשית לז, ב): יוסף בן שבע עשרה שנה, היה רעה את אחיו בצאן - 'רועה צאן' זה בחינת מנהיג הדור שנקרא בכל מקום בשם רועה צאן. וזהו בן שבע עשרה שנה היה וכו', שבע עשרה בגימטריא 'טוב', כמובא (זהר סתרי תורה ג), הינו שיוסף היה טוב לכל, והיה כלו טוב, ועל־ידי־זה היה יכול לקרב הכל, כי מצא בהגרוע שבגרועים נקדות טובות, ועל־ידי־זה קרבם להשם־יתברך.

וזהו והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו' - שהם בני השפחות, הם בחינת משפחות הירודות שבישראל, שהיה מוריד את עצמו אליהם ביותר כדי לקרבם. ועל שם זה נקראים הרחוקים 'בני בלהה ובני זלפה', זה רמז שנאחז בהם ביותר הבעל דבר וחילותיו, שזהו בחינת 'בני בלהה', בחינת (יחזקאל כו, כא): "בלהות אתנך" וכו', ופרש רש"י: 'שדים', הינו חילות היצר הרע, שהם שדים וקלפות, שהם מבהלים ומבלבלים ומרשיעים את האדם. וזה בחינת 'בני זלפה', בחינת (תהלים קיט, נג): "זלעפה אחזתני מרשעים", כי חילות היצר הרע הם בחינת בלהות וזלעפות, וכל הנמשכים אחריהם נקראים 'בני בלהה ובני זלפה'. והצדיק הגדול, בחינת 'יוסף', עוסק עמהם ומוריד את עצמו אליהם כדי לקרבם להשם־יתברך.

וזהו והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו', ופרש רש"י: 'שהיה עושה מעשה נערות' וכו'. כי הצדיק האמת בעצם חכמתו מוריד את עצמו אליהם כל כך, עד שנדמה כאלו עושה מעשה נערות, כי מדבר עמהם שיחת חלין, ואוכל ושותה עמהם, ופעמים מטיל ומשחק עמהם, וכל כונתו כדי לקרבם על־ידי־זה להשם־יתברך, וכמובן בדבריו ז"ל בכמה מקומות (סימן פא, צא ועוד), כמה וכמה הצדיק מוריד את עצמו אל העולם, שכל זה נחשב אצלו מעשה נערות, אבל כונתו רצויה להשם־יתברך לבד, בשביל לקרב הרחוקים מאד להשם־יתברך, שאי אפשר לקרבם כי אם על־ידי־זה. וזהו בחינת והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וכו', וכנ"ל: