# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/64/19/

וזהו (בראשית לז, ט): והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי - שמש וירח הם בחינת משפיע ומקבל, בחינת שכל עליון ושכל תחתון, בחינת הרב והתלמיד. כי הצדיק, שהוא הרב, נקרא 'שמש', כמו שכתוב (קהלת א, ה): "וזרח השמש ובא השמש", ודרשו רבותינו ז"ל (קדושין עב:): 'עד שלא שקעה' וכו'. וה'ירח' בחינת התלמיד, שמקבל האור מרבו כמו הלבנה מהחמה. ואחד עשר כוכבים - זה בחינת הנפשות הרחוקות שמקרבים אותם להשם־יתברך, שהם נפשות קדושות מאד, אך היו תחלה בעמקי הקלפות ועלו משם, בבחינת אחד עשר סממני הקטרת, שזהו בחינת אחד עשר כוכבים, בחינת (דניאל יב, ג): "ומצדיקי הרבים ככוכבים". וכלם משתחוים לי - כי הצדיק הגדול ממשיך שכליות כאלה, עד שכל הגדולים והקטנים וכל הרחוקים רוצים להתקרב, וכלם צריכים לקבל ממנו. כי כבר מבאר לעיל, שגם בהצמצומים בעצמן יש בחינת שכל עליון ושכל תחתון, כי יש בהם כמה וכמה מדרגות, ויש בהם בחינת רב ותלמיד, שמש וירח וכו'. וכלם צריכים להכניע ולהשתחוות ולהתבטל לפני הצדיק הגדול ביותר, בחינת יוסף, כי הוא מכניס השגות אלקות בכלם, וכנ"ל: