# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/64/5/

וזה בחינת קימת חצות, שצריכין להתגבר מאד לקום בחצות לילה להתאבל מאד על חרבן בית־המקדש, ועל־ידי־זה עקר עלית המלכות מן החצונים והקלפות הנ"ל, כידוע בכונות (פרי־עץ־חיים חצות פרק א). כי כשמתאבל על חרבן בית־המקדש כאלו עוסק בבנינו, כי 'כל המתאבל וכו', זוכה ורואה בשמחתה' (תענית ל.), ועל־ידי־זה ממשיך על עצמו קדשת הבית־המקדש, ששם עקר אור הפנים שממשיכין בשלש רגלים, שהיו צריכין לעלות אל הבית־המקדש לראות את פני ה' כדי לקבל אור הפנים, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. נמצא, שעקר אור הפנים בבית המקדש, ועל־כן צריכין לקום בחצות ולהתאבל מאד על חרבן בית־המקדש, ועל־ידי־זה יזכה לפי בחינתו לראות בשמחתה ולהמשיך על עצמו משם חיות מאור הפנים שמאיר שם - להחיות בחינת המלכות, בחינת חכמה תתאה, כדי לזכות להשגות אלקות וכנ"ל.

וזה שמזכירין עלית רגלים בתקון חצות, במזמור "כאיל תערג" (תהלים מב), כמו שכתוב (שם ה): אלה אזכרה וכו' כי אעבר בסך אדדם עד בית אלהים; שהוא מה שהיו עולין ברגל לבית המקדש, כמו שפרש רש"י שם. וזה בחינת שלש פעמים 'פנים' שמזכירין שם, כמו שכתוב שם: מה תשתוחחי נפשי וכו' כי עוד אודנו ישועות פניו וכו'. וכן שלש פעמים (שם יב, ובמזמור מג, ה), כנגד שלש פעמים בשנה, שהם השלש רגלים שהיו עולין בהם לקבל אור הפנים, כנ"ל.

ועל־כן צריכין לעסק בתורה בחצות, כי כל אות ואות של התורה הקדושה כלם הם שעורים וצמצומים קדושים להשיג אלקותו יתברך על־ידי־זה, כמו שכתוב שם (באות ג'). ועל־ידי התורה שעוסקין אז בלילה נמשך עליו חוט של חסד ביום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה יב:), ועל־ידי החסד הזה קוצרין וחותכין את המלכות ובונין אותה בשלמות בעלית השחר, בבחינת (ישעיה טז, ה): "והוכן בחסד כסא", כנ"ל בהתורה הנ"ל (אות ו), וכמובן בכונות (פרי־עץ־חיים שם):