# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/64/9/

ועל־כן אסור לקנח בימין מפני שקושר בה תפלין (שלחן ערוך סימן ג', סעיף י'). כי חכמות חיצוניות, שעל ידם נמשכין כפירות הם נקראים "קיא צאה בלי מקום" (ישעיה כח, ח), כי המאכל מחיה את האדם ועל־ידי־זה מאיר פניו, כשאוכל בקדשה, כמו שכתוב (רות ג, ז): "ויאכל וישת וייטב לבו", כמו שכתוב במקום אחר (סימן יט). ועקר החיות בחינת הארת פנים שמקבלים על־ידי המאכל הוא על־ידי רוחניות המאכל, שהוא הטוב שבמאכל, שרק זה מחיה את האדם, בבחינת (דברים ח, ג): "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם". אבל גשמיות המאכל שנאחז בו הרע - נעשה פסלת גמור ונדחה לחוץ, כי הוא בחינת חכמות חיצוניות - כפירות, שהם 'קיא צואה', כנ"ל.

ועל־כן (ברכות טו.): הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלמה - שהיא בחינת 'חכמה תתאה' הנ"ל, הוא בחינת מלכות כנ"ל, יפנה ויטל ידיו וכו'. 'יפנה' - לדחות המותרות, שהם בחינת חכמות חיצוניות כנ"ל. ואחר־כך 'יטל ידיו' במימי החסד, להמשיך החסד הנ"ל, שעל־ידי־זה חותכין המלכות ומטהרין אותה מהם, (ועין מזה בהלכות סוטה הנכללת בהלכות גטין הלכה ד'). ואחר־כך יניח תפלין ויקרא קריאת־שמע ויתפלל - כי כל זה הוא בחינת תקוני התפלה שבשחרית, שכל התקונים, שהם: התעוררות השנה, ויפנה, ויטל ידיו, וציצית, ותפלין, וקריאת שמע, ותפלה - הכל בשביל עלית המלכות, כידוע, שהוא בחינת חכמה תתאה הנ"ל, שזהו בחינת 'אברהם תקן שחרית', כמו שכתוב בהתורה הנ"ל (אות ו).

ועל־כן אין מקנחין בימין מפני שקושר בה תפלין, שהם אור הפנים, שמשם עקר החיות של המלכות שעולה ונטהרת מהם כנ"ל.

ועל־כן אסור לפנות מזרח ומערב (ארח חיים סימן ג', סעיף ה'), מחמת שהוא נגד ירושלים ששם הבית־המקדש, ששם עקר אור הפנים, וכנ"ל: