# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/65/1/

על־ פי התורה 'תקעו תוכחה' בלקוטי תנינא סימן ח', עין שם כל התורה מרישא לסיפא. והיוצא לנו משם בקצור לעניננו, שעקר התקון הוא על־ידי הצדיק הבעל כח גדול שיכול להתפלל תפלה־בבחינת־דין, כמו פנחס בעת שהיה מעשה זמרי וכו'.

כי כל הקלקולים, חס ושלום, הם על־ידי בחינת "והנחש היה ערום" וכו' (בראשית ג, א), שעל־ידי־זה מתגבר תאות נאוף, שהוא על־ידי קלקול המח. כי הדעת שבמח שכלול משלשה מחין, הוא בחינת שלש מחיצות פרוסות בפני התאוה הזאת, אך כשהסטרא אחרא יונק מהרחמנות, שהוא הדעת וכו', אזי נקטן הדעת וכו', ומשם התגברות התאוה הזאת, חס ושלום, ואז התפלה בבחינת־דין, והסטרא אחרא רוצה לבולעה, חס ושלום, ואזי צריכין בעל כח גדול שיוכל להתפלל תפלה־בבחינת־דין וכו'.

ועל־ידי־זה נעשין גרים ונתרבה כבודו יתברך, שעל־ידי־זה נמשך נבואה וכו', ועל־ ידי־זה מתברר המדמה, שעל־ידי־זה מתבררת האמונה להאמין בחדוש העולם, שעקרו נתגלה על־ידי מתן תורה שאז זכו כל ישראל לרוח נבואה וכו'.

ועל־ידי אמונה זוכין לחדוש העולם של לעתיד, בבחינת (תהלים צב, ג): "להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות", בחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך". וחדוש העולם הוא בבחינת ארץ ישראל, שהוא לגלות ההשגחה וכו'. ועל־ידי־ זה נמשך השיר חדש של נפלאות וכו', שהוא בחינת הקול המשקה את הגן, שעל־ידי־זה מתגבר מזונא דנשמתא, שהוא בחינת ריח, בחינת יראה, על מזונא דגופא וכו', בבחינת (בראשית כה, כו): "וידו אוחזת בעקב עשו" וכו'; עין שם כל זה היטב היטב, כי נורא הוא מאד: