# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/65/10/

כי על הבנים חל התקון, כי עקר הוא הדעת דקדשה שצריכין לתקנו על־ידי בחינה הנ"ל. והדעת הוא בחינת רחמנות שנמשך מאב לבן, כמו שמבאר שם על מאמר רבותינו ז"ל (בראשית רבה נד, ב): 'עד כאן רחמי האב על הבן'. וזהו (ישעיה לח, יט): "אב לבנים יודיע אל אמתך", כי הדעת והרחמנות הם בחינה אחת כנ"ל.

ועל־כן הבן דיקא עוסק בתקון אבותיו, כי הוא צריך לתקן הדעת הנמשך מאב לבן שמשם נולד, שהכל נתקן על־ידי בחינה הנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין להנגון והשיר של חדוש העולם, שהוא עקר התקון, שבשביל זה בא האדם לעולם.

ובשביל זה עקר החיוב והמצוה להשאיר בנים אחריו, הכל בשביל תקון הדעת הנ"ל, שהוא תקון האמונה שמתבררת מדור לדור, בבחינת (תהלים ק, ה): "ועד דר ודר אמונתו", בחינת (שם קמה, ד): "דור לדור ישבח מעשיך" וכו', בחינת (שם קיט, צ): "לדר ודר אמונתך כוננת ארץ", שעקר קיום העולם מדור לדור, בחינת "כוננת ארץ ותעמד", הוא רק בשביל ברור האמונה שמתבררת מדור לדור, בחינת "לדור ודור אמונתך" וכנ"ל.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן: