# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/65/2/

וכל זה הוא בחינת התעוררות השנה, שהוא בחינת תחית המתים, בחינת חדוש העולם, כמו שמברכין בכל יום על התעוררות השנה: 'המחזיר נשמות לפגרים מתים'.

כי עקר בחינת התעוררות השנה נמשך בשרשו מכל בחינת התקונים הנ"ל, כי השנה הוא על־ידי התמעטות המחין ובלבולם, שנמשך מבחינת: "והנחש היה ערום", שכרוך אחר המח על־ידי חטא אדם הראשון וכו', שכל אדם צריך ללחם הרבה עם המחשבות שבמח, לבררם מאחיזת 'הנחש היה ערום', ומחמת זה צריכין לשנה, שכשהמח מתבלבל, שהוא על־ידי מלחמה זאת, אזי צריכין לישן, שהוא ניחא למחין, ואז 'סטרא אחרא שריא על ידוהי' (שורה על ידיו) (זהר וישלח קסט:), כי עקר התגברותו הוא על־ידי הסתלקות המחין כנ"ל.

ואז עקר התקון על־ידי הבעל כח הנ"ל - שיכול להתפלל תפלה־בבחינת־דין וכו', שעל־ידי־זה מוציא כל הדעת והמחין וכו' מהסטרא אחרא, ונתגלו מימי הדעת, בחינת (ישעיה יא, ט): "כי מלאה הארץ דעה כמים לים מכסים" וכו', שזהו בחינת התעוררות השנה, על־ידי שהוציאו הדעת מהסטרא אחרא, וחזר למקומו בהתחדשות נפלא, בבחינת: "חדשים לבקרים" וכו'.

ועל־כן עקר תקון השנה הוא על־ידי קריאת־שמע שעל המטה, שצריכין לקרותה בכונה גדולה כמו שכתוב בכונת האר"י ז"ל (שער הכונות דרושי הלילה דרוש ז), כי קריאת־שמע שעל המטה הוא בחינת תפלה־בבחינת־דין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ה.): 'כל הקורא קריאת־שמע על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו'. והעקר לקשר עצמו לצדיקי הדור, בחינת בעלי כח הנ"ל, שיכולים להתפלל תפלה־ בבחינת־דין.

ועל־ידי־זה יוכל להתגבר לקום בחצות, כי עקר קימת חצות הוא על־ידי כח הצדיקים הנ"ל שיכולים להתפלל התפלה־בבחינת־דין, שמשם נמשך ההוא שלהובא דאשא דבטש בגדפוהי דתרנגולא וכו' (שלהבת האש הזו שבועטת בכנפי התרנגול) (זהר לך לך עז:), שהוא בחינת גבורות, שעל־ידי־זה קמים בחצות ומקוננים על חרבן בית־המקדש. וכל הקינות הם בבחינת תפלה־בבחינת־דין, כי בכיה וקינות הם בחינת דינים, על־כן טוענים שם הרבה עם השם־ יתברך, ועושים פלילות עמו יתברך, כמו שאומרים (ישעיה סג, טו-יז): "למה תתענו ה' מדרכיך, תקשיח לבנו מיראתך וכו', איה קנאתך וגבורתיך, המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו", וכן הרבה.

וזה שאומרים אחר־כך (תהלים כד, ז): "ויבא מלך הכבוד" וכו'. כי על־ידי התפלה־בחינת־דין הנ"ל, שהוא תקון המח, בחינת התעוררות השנה כנ"ל, על־ידי־זה מוציאין מהסטרא אחרא כל הדעת וכל הרחמנות וכל הנפשות והנצוצות שבלע וכו', עד שעושין בעלי תשובה וגרים וכו'. שזהו בחינת מה שכתוב בכונות (פרי־עץ־חיים שער תקון חצות פרק ב): שבחצות לילה הראשון בעת השנה, אזי בחינת המלכות יורדת בעולמות התחתונים, בעמקי הקלפות, לברר ולהעלות משם כל הנפשות והנצוצות שנפלו וירדו לשם וכו', עד שבחצות לילה היא שואגת - (תהלים מב, ב): "כאיל תערג" וכו'. הינו כל הנ"ל, כי הכל נעשה על־ידי עבודת הצדיקים בעלי כח הנ"ל, שהם בבחינת (שם קג, כ): "גבורי כח עושי דברו" וכו'.

ועל־ידי אלו הנפשות וכו' שעולין, על־ידי־זה נתרבה כבודו יתברך מאד וכו'. ועל־כן אומרים תכף אחר הקינות, שהם בבחינת התפלה־ בבחינת־דין כנ"ל, אומרים אחר־כך (שם כד, ז): שאו שערים ראשיכם וכו' ויבא מלך הכבוד וכו'. כי אז עקר התגלות כבודו על־ידי שקמים בחצות, על־ידי 'ההוא שלהובא דאשא דבטש בגדפוי דתרנגולא' וכו', ואומרים הקינות על חרבן בית־המקדש, שכל זה נמשך מהתפלה־בבחינת־דין של בעל כח הנ"ל, שעל־ידי כל זה מתרבה ומתגדל כבודו יתברך, ועל־כן מתפללין אז על זה הרבה ויבא מלך הכבוד כמה פעמים.

וזהו: מי זה מלך הכבוד וכו'. שאין לו פרוש כלל, מהו ענין השאלה הזאת? ומי הוא השואל? ומי הוא המשיב? אך הכל הוא ענין הנ"ל, שהסטרא אחרא, בחינת 'הנחש היה ערום', מתגבר בכל פעם מאד להעלים ולהסתיר כבודו יתברך, על־ידי שרוצה לינק מהדעת, ומתגבר בתאוה הנ"ל, ומבטל ומבלבל התפלה וכו', שכל זה הוא בחינת העלמת כבודו יתברך, כי כמו שעל־ידי התקון הנ"ל שמוציאין מהסטרא אחרא חיותה וכו' - נתרבה ונתגדל כבודו יתברך, כן להפך, חס ושלום, כשהיו הם מתגברין היה מתעלם כבודו יתברך.

ועל־כן אחר חצות שמתחילין לעסק בתקון הנ"ל על־ידי גבורי כח הנ"ל, אזי אומרים: שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם - שהם השערים והפתחים של הבית־המקדש, שהם בחינת השערים והפתחים שבדעת האדם, שכלם יהיו נפתחין ויבא בהם מלך הכבוד - שיתגלה אלקותו וכבודו בעולם בכלל, ובפרטיות במח ובלב כל האדם, שכלם יכירו וידעו את כבודו יתברך.

ואזי תכף שואל מי ששואל, שהם המחשבות הרעות והזרות שבלב האדם הנמשכין ממקום שנמשכין, מבחינת 'והנחש היה ערום' הנ"ל, שפתה לאדם וחוה ולכל הכרוכים אחריו, חס ושלום, כמו שכתוב בזהר הקדוש (בראשית דף נב.): 'וי לחויא קדמאה דקטיל לאדם ולכל דרין דאתין אבתריה'. והם שואלים: מי זה מלך הכבוד? - כי נדמה להם שכבר העלימו כבודו לגמרי, עד שאי אפשר לגלותו שיבא בדעתנו ובלבנו ובכל העולם.

ואז משיבין להם מיד: ה' עזוז וגבור, ה' גבור מלחמה - 'עזוז וגבור' דיקא, גבור מלחמה דיקא, שמזכירין עתה רק תקף גבורתו ועזוזו, הינו בחינת גבורות ותקף התפלה, בבחינת דין וגבורה הנ"ל של הבעלי כח כנ"ל, שהם מוסיפין כח בגבורה של מעלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה א, לג), כמו שכתוב (תהלים קח, יד): "באלהים נעשה חיל". הינו שעל־ידי עזוז גבורת התפלה הנ"ל, על־ידי־זה עקר גבורת המלחמה, בחינת: ה' גבור מלחמה - שעל־ ידי־זה מוציאין מהסטרא אחרא כל חיותה, כל הנפשות וכו', שעל־ידי־זה מתרבה ומתגדל ומתגלה כבודו יתברך מאד לעין כל.

ועל־כן אומרים תכף אחר־כך עוד הפעם: ויבא מלך הכבוד, עד שמסימין בפרוש - ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. כי בודאי יגמר את שלו ויתגלה כבודו לעין כל, והכל על־ידי בחינת 'עזוז וגבור' וכו', על־ידי התפלה־בבחינת־דין וגבורה הנ"ל: