# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/65/7/

וזה בחינת 'יאר צייט', שהוא היום שמת בו אביו או אמו, שאומרים אז קדיש (יורה דעה סימן שעו, סעיף ד ברמ"א), ומתענין בו (ארח חיים סימן תקסח, סעיף ח). כי אז עוסקין הבנים לתקן ולהעלות נפש אביהם ואמם שמתו, והמיתה היא בחינת שנה, וכשמתקנים ומעלין אותם - זה בחינת תחית המתים, שהיא בחינת התעוררות השנה, בחינת (דניאל יב, ב): "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו", בחינת: "ומקים אמונתו לישני עפר". ועל־כן ברכת 'מחיה המתים' מתחילין: 'אתה גבור לעולם אדני', כי עקר תחית המתים שהיא בחינת חדוש העולם הוא על־ידי התפלה־בבחינת־דין הנ"ל, שזהו בחינת 'אתה גבור' וכו'. [וכמבאר במקום אחר (הלכות יום טוב הלכה ג' אות ג; ועבודת אלילים הלכה א' אות ז), שבכל התפלות צריכין להמשיך כח התפלה־בבחינת־ דין הנ"ל, שהוא ברכת 'אתה גבור' וכו'].

ועל־כן אומרים אז קדיש, כי קדיש הוא שבח נפלא ונורא מאד, כמובא, כי תבר כל גזיזין דפרזלא וכו', (שובר כל מנעולי הברזל) כמו שכתוב בזהר הקדוש (תרומה קכט:). כי הקדיש נמשך מבחינת השיר שיתער לעתיד, ועל־כן מתחילין בו: בעלמא די ברא כרעותיה, הינו בחינת אמונת חדוש העולם, שאנו מאמינים שברא העולם כרצונו. וימליך מלכותיה, שהוא בחינת חדוש העולם של לעתיד, שאז יגלה מלכותו לעין כל, כמו שכתוב (זכריה יד, ט): "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא" וכו'.

וזהו אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא יתברך וישתבח וכו', לעלא מן כל ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא, שכל זה הוא בחינת השיר שיתער לעתיד הנ"ל, שהוא לעלא מן כל ברכתא ושירתא וכו'.

ועל־כן אומרים הבנים השבח הנורא הזה בשביל נפש אביהם ואמם - להעלותם ולתקנם, כי עקר תקונם הוא בבחינת תחית המתים, חדוש העולם, שזה נתעורר על־ידי שבח הנורא של הקדיש, שהוא שיר הנ"ל של לעתיד, שהוא האשר המקוה, כי אז יכירו אותו יתברך וידעו מה שפעלו ישראל הכשרים והצדיקים בעבודתם, אשרי המחכה לזה: