# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1533/65/9/

ועל־כן נוהגין זאת בכל שנה ביום שמת בו אביו או אמו, כי תקופות השנה שמסבב השם־יתברך ומקיף הגלגלים בכל שנה הוא בחינת "תקופות הימים", כי כמו שבכל יום יש יום ולילה ערב ובקר, כמו־כן בכלליות השנה יש קיץ וחרף, שהם בבחינת יום ולילה. כי בחרף - הלילות ארכים, ונחשב לגבי קיץ לבחינת לילה, והקיץ - שבו הימים ארכים, הוא בבחינת יום לגבי החרף. וכמו שכתוב (תהלים עד, טז): "לך יום אף לך לילה וכו', אתה הצבת גבלות ארץ, קיץ וחרף אתה יצרתם".

וכל סבוב השנה הוא בבחינת סבוב היום והלילה ערב ובקר, שהוא בחינת חשכת הגלות שדומה ללילה, ואור הגאלה שהוא בחינת בקר, בחינת כלליות העולם הזה שנקרא לילה, כנגד חדוש העולם שהוא בחינת עולם הבא, שהוא בחינת אור יום, כמובן למשכיל, שכל הנ"ל הם בבחינה אחת.

ועל־כן כשמסבב שנה על נפש המת - צריכין הבנים לעסק בתקונו בגמר השנה, שהוא בחינת סבוב לילה ויום, שבהם נעשה בחינת תקון של חדוש העולם, שהוא בחינת אור יום שבא אחר חשכת לילה, על־ידי שהתחזקו באמונה בכל תקף החשך של הלילה, שהוא בחינת הגלות, בחינת העולם הזה, שזה המת שהיה בעולם הזה, ועכשיו הוא צריך לעלות למקומו לכל הבחינות הנ"ל שהם בחינת אור כנ"ל, ועל־כן אז עוסקין הבנים בתקונו על־ידי הקדיש וכו' וכנ"ל.

גם בכל שנה ושנה יש ראש־השנה, שאז עקר כל התקונים, וכמבאר היטב בהתורה הנ"ל, כי מראש־השנה נמשכין התקונים הנ"ל על כל השנה כלה, ועל־כן בכל התחלת שנה של נפש המת, שהוא ביום היאר־צייט, צריכין לעסק בתקונים הנ"ל וכנ"ל: