# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/12/

ועק ר ברכת 'הנותן לשכוי בינה' הוא על קריאת התרנגול בחצות לילה, שעל־ידי־זה מבחינים בין חצות לילה הראשון, שהוא תקף חשכת הלילה, ובין חצות לילה השני שאז מתחיל להתנוצץ ולהתעורר בחינת אור יום, כידוע (פרי־עץ־חיים, ברכות, פרק ז). כי עקר חדוש ההבחנה הוא בלילה בעת החשך, שאז עקר הרבותא להבחין, כי ביום אין ההבחנה חדוש כל־כך, הינו כי הגאלה שתבא במהרה בימינו על־ידי משיח צדקנו נקראת אור יום, כמו שכתוב (תהלים צב, ג): "להגיד בבקר חסדך". דהינו בעת הגאלה וכו'. וכמו שפרש רש"י בכמה מקומות, כי הגלות נמשל ללילה, והגאלה נמשל לאור יום. ואז כשיאיר בקרן של ישראל ויבא משיח צדקנו ויגלה האמת בעולם, אז לא תהיה ההבחנה חדוש, כי הכל ידעו האמת אז. ועקר החדוש הוא מי שזוכה עכשיו בתקף חשכת הגלות שדומה ללילה, להבחין בין האמת ובין שאינו אמת, שזהו בחינת להבחין בין יום ולילה, בין אור וחשך כנ"ל.

כי "בעבדתנו לא עזבנו אלקינו ויט עלינו חסד" (עזרא ט, ט) בתקף הגלות הזה, ששולח לנו בכל דור ודור צדיקים אמתיים לחיותנו כיום הזה, כי אין דור יתום, והם מחיין אותנו בתקף חשכת לילה, שהוא בחינת חשכת הגלות המר הזה, והם מקימין בנו בחינת (משלי לא, טו): "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה", דהינו שהצדיקים אמתיים שבכל דור בימי הגלות, הם כמו מי שקם קדם אור היום ועוסק בתורה עם תלמידים, שזהו יקר מאד בעיני השם־יתברך, כידוע, שזהו בחינת "ותקם בעוד לילה" וכו', כמו כן בכלליות העולם, הם מתעוררים קדם אור בקרן של ישראל וקמים בעוד לילה בעוד התגברות חשכת הגלות שדומה ללילה, ונותנים טרף לביתם וחק וכו', דהינו שלומדין עם תלמידיהם ומגלים להם אלקותו יתברך, ומעוררים אותם לתשובה, ומקרבין אותם לאביהם שבשמים.

ואז קדם אור היום, דהינו קדם ביאת משיח, אז עקר הרבותא מי שזוכה להבחין עתה בין יום ובין לילה, דהינו בין הצדיקים האמתיים, שהם בחינת אור יום. כי כל צדיק אמת הוא בחינת משה משיח, בחינת אור יום, שהוא בחינת אור האמת. ובין השקר שהוא בחינת חשכת לילה, בחינת עבד, בחינת שנה, כי 'עשרה קבין שנה ירדו לעולם תשעה נטלו עבדים' (קדושין מט:), שהם בחינת ארור כנען, בחינת זהמת הנחש, סטרא דמותא, שהוא בחינת שקר. וכמבאר בדבריו ז"ל, על הענין שקשה לישן במוצאי שבת (סימן קיז), עין שם.

ועל זה מרמז בחינת הברכה הנ"ל ' הנותן לשכוי בינה ', שעקרה על ההבחנה שבחצות הלילה, שאז מתחיל להתנוצץ אור היום, אבל עדין לא בא אור יום, שזהו ממש בחינת הצדיקים שבזמן הגלות, שהם בחינת התנוצצות משיח, כי כל צדיק אמת הוא בחינת משיח, כמבאר בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (עין סימן ב, אות ו; וסימן ט אות ד'). אבל עדין לא האיר היום ממש, כי עדין לא בא משיח ממש, שהוא עקר אור יום הנ"ל. ועל־כן עכשיו עקר הרבותא של ההבחנה בין האמת ובין השקר, כי אי אפשר להבחין כי אם בלב כל חד כפום מה דמשער בלביה, בחינת 'הנותן לשכוי בינה להבחין' וכו'. 'לשכוי' דיקא, זה הלב שסוכה וצופה, כל חד כפום מה דמשער בלביה יכול לידע ולהבחין אם ירצה. בין יום ובין לילה, בין אור וחשך, בין האמת והשקר, כי האמת עד לעצמו, וכנ"ל.