# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/19/

ובאמת מה שאצל רב בני האדם הדבר בהפך, שאכילה ושתיה ושאר תאוות הגוף אינו נקרא אצלו עבודה. ומצות ומעשים טובים נקרא אצלם עבודה ויגיעה, זהו בעצמו בחינת החלוף הנ"ל, שנתהפך בן המלך בבן השפחה, עד שסברו שבן המלך הוא עבד, חס ושלום, ובן השפחה הוא מלך, חס ושלום, כמו כן נהפך האמת אצל העולם, שמצות ומעשים טובים, שהם רצון השם־יתברך, רצון הנשמה, שהוא בחינת בן מלך, זה נקרא אצלם עבדות. ורצון הגוף, שהוא תאוות הגוף אינו נקרא אצלם עבדות כלל, כאלו היה הגוף מלך, חס ושלום, על הנשמה. ובאמת הדבר בהפך ממש, כי הנשמה היא המלך באמת והגוף הוא עבד. וכל מה שהוא רצון הנשמה, שהם תורה ומצות ומעשים טובים - זה הוא בחינת מלך, בחינת (משלי ח, טו): "בי מלכים ימלכו", ואין זה נקרא בשם עבדות כלל כנ"ל. ומה שהוא רצון הגוף שהם תאות הגוף, זהו עקר בחינת עבדות, שהוא בחינת עשיה גשמיית, ששם אחיזת תאוות הגוף שנמשכין מזהמת העבד, שהוא זהמת הנחש, כידוע.

וצריכין לבטל הגוף לגבי הנשמה, לשבר תאוות הגוף, שהם בחינת עבדות ולבטלם לגמרי עד שיתהפך הגוף לנפש ממש, עד שהגוף יעשה רצון הנשמה שהוא רצון הבורא יתברך ברצון טוב, ולא יהיה נחשב אצלו לעבודה כלל, ואז נתבטל בחינת העבדות לגמרי וזוכה להיות בבחינת בן, שזה עקר השלמות, כידוע.