# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/2/

והנה ענין המעשה נוראה הנ"ל של הבן מלך שנחלף. שעל־ידי־זה נדמה להעולם שהוא בן השפחה, ועל־ידי־זה התגבר עליו האכזר הבן השפחה באמת וגרשו ממקומו. ועל־ידי־זה נפל בן המלך האמת בדעתו עד שבא לידי רעות וכו' וכו'. כל ענין הזה מבאר ומובן היטב למבין מעט, שזה סוד כל ענין גלות ישראל שהם מגרשים מארצם וממקומם. והם "כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו" (משלי כז, ח), ומפזרים בין הגוים. והמלכות והממשלה היא אצלם וישראל נחשבים בעו‍נותינו הרבים כעבדים ושפחות, שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף וכו', שזה סוד בחינת היכלי התמורות ששם נחלפין לפעמים הנשמות, כאשר שמענו מפיו הקדוש בפרוש קדם שספר המעשה הנ"ל. שדבר מקדם מענין היכלי התמורות ששם נחלפין הנשמות, חס ושלום, ואחר־כך על ענין זה ספר המעשה הנ"ל. ואמר: שכבר פעם אחת היה מעשה כזאת, והתחיל לספר כל המעשה הנ"ל עד שגמרה.

נמצא, שהמעשה הנ"ל של הבן מלך שנחלף, זה נמשך מבחינת היכלי התמורות וכו'. וזה סוד כל גלות וצרות ישראל בכלליות ובפרטיות מה שעובר על כל אחד ואחד. ועקר הוא גלות וצרות הנפש - מה שגלינו בין העמים ואנו רחוקים מאבינו שבשמים וכו', שכל זה נמשך מבחינת החליפין הנ"ל של הבן מלך שנחלף. שהוא בחינת היכלי התמורות, שזה נמשך מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע, שעל־ידי־זה גרם להתגבר, חס ושלום, בחינת "להט החרב המתהפכת" (בראשית ג, כד), שהוא בחינת היכלי התמורות, שהוא בחינת התהפכות ממטה לנחש ומנחש למטה, שהוא בחינת נשמות העשוקות בטיקלא בקלפת נגה המתגלגלין בגלגולא וכו' (זהר משפטים צה: צו.). ומשם נמשכין בחינת החליפין והתמורות שבעולם, שמשם עקר אחיזת הסטרא אחרא, חס ושלום, ומשם עקר הגלות של ישראל בכלל ובפרט.

כי באמת עקר המלוכה שיכה רק לישראל, כי כל ישראל בני מלכים הם (שבת קיא.), כי כל העולם ומלואו לא נברא אלא בשביל ישראל, כמו שאמרו (ויקרא רבה לו, ד): "בראשית" וכו', בשביל ישראל שנקראו ראשית וכו'. והכל שיך ומשעבד להם. וכמו שהיה קצת בימי דוד ושלמה שהיה עקר המלוכה אצל ישראל. וכמו שיהיה לעתיד כשיבא משיח צדקנו. שאז תשוב המלוכה לישראל וכלם יהיו משעבדים תחת ישראל, כמו שכתוב (ישעיה מט, כג): "והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך" וכו'.

אבל עכשיו בגלות בעוונותינו הרבים נחלף הדבר, שהעכו"ם הם מלכים ומושלים, וישראל הם חס ושלום, כעבדים, שכל זה נמשך מבחינת היכלי התמורות שנמשך מחטא אדם הראשון וחטאי הדורות שאחריו, שהוא בחינת בן המלך שנחלף כנ"ל, שעל־ידי־זה התגברה הסטרא אחרא דמחשיך אנפי ברייתא (זהר נח סב:). עד שנחלפה המלוכה להם בעו‍נותינו הרבים. ונדמה שהם בחינת בן המלך וישראל בגלות תחתם, כאלו היה בן העבד, חס ושלום, שזה בחינת (משלי ל, כא-כג): "תחת שלש רגזה ארץ, תחת עבד כי ימלוך, ושפחה כי תירש גברתה", בחינת (קהלת י, ז): "ראיתי עבדים על סוסים ושרים הלכים כעבדים" וכו'.

ובעו‍נותינו הרבים התגבר בן האמה על בן המלך עד שגרשו מארצו, שזה בחינת גלות ישראל מארץ ישראל, שהיא ארץ אבותם אשר נתן להם השם־יתברך, ומחמת שנתגרשו מארצם ונחשבו כעבדים והם ללעג ולקלס, ונחשבו בגוים כצאן לטבח יובל וכו', רחמנא לצלן - על־ידי־זה נפלו בדעתם. ומשם נמשכין כל הגשמיות והעו‍נות והפגמים של ישראל, כל אחד ואחד לפי בחינתו, שזה עקר גלות וצרת ישראל, כי עקר הגלות והצרה הוא - שמחמת תקף הגלות והתגברות הסטרא אחרא עכשיו בעת הגלות, על־ידי־זה מתגברת הסטרא אחרא מאד על נפשות ישראל הקדושים. ומטמאת אותם בעו‍נות ופשעים ושאר פגמים, חס ושלום, כמו שכתוב (תהלים קו, לה): "ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם". כי באמת ישראל רחוקים לגמרי מעון, ואין עון שיך להם כלל, כמבאר במקום אחר (בלקוטי תנינא סימן ז'). ועקר עו‍נות ישראל נמשכין רק מתקף הגלות כנ"ל, שנמשך מבחינת החליפין הנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל.