# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/21/

נמצא, שעקר בחינת המיתה הוא על־ידי התגברות העבד על הבן, הגוף על הנפש, שהוא בחינת חטא אדם הראשון, שעל־ידי־זה נגזר מיתה על העולם וכנ"ל. ומשם נמשך כל החולאת, שהם בחינת מיתה, הסתלקות החיות והכחות כנ"ל, שנמשך מהתגברות הגוף על הנפש.

כי עקר החולאת והמיתה הוא ממחלקת שבין הנפש והגוף, שאינם מתנהגים במזג השוה עד שמתגברים הארבעה יסודות, חס ושלום, עד שאין הנפש יכול לדור עמם יחד ומתחיל להסתלק מהם. וכל זה נמשך מבחינת המחלקת של העבד על הבן הנ"ל שנחלפו וכו' כנ"ל, כי הארבעה יסודות הם בחינת עבדים, כמו שכתוב בהתורה 'אנכי' בסופה (בסימן ד' לקוטי א', עין שם).

ובשביל זה כשמתפללין על החולה מזכירין שם אמו דיקא, כי עקר החיות של האדם ושל כל הנבראים והנוצרים והנעשים הוא על־ידי השם, בבחינת (בראשית ב, יט): "נפש חיה הוא שמו", כי על־ידי השם של כל דבר נמשך החיות לתוכו מחי החיים. וגם מחי החיים אי אפשר להמשיך החיות כי אם על־ידי שמו יתברך, כביכול, כמבאר בהתורה "וביום הבכורים הסתרה" וכו' (סימן נו), שאי אפשר למשך החיות מחי החיים כי אם כשקורין אותו בשמו שהוא התורה, עין שם.

כי השם־יתברך לית מחשבה תפיסא ביה כלל (תקוני זהר יז.), ואין אנו יודעין ממנו יתברך כי אם על־ידי שמו יתברך לבד, כמו מלך גדול שהוא נסתר מבני מדינתו, ואין רואין אותו רק יודעין אותו על־ידי השם לבד, כמו כן לית דידע בך כלל, רק שאנו יודעין אותו יתברך על־ידי שמו לבד, כי השם־יתברך מצד רחמיו צמצם עצמו בכמה צמצומים עד שעשה לעצמו שם, בבחינת (נחמיה ט, י) "ותעש לך שם כהיום הזה", עד שיכולין לידע ממנו על־ידי שמו לבד. שיודעין אותו על־ידי שמו, שיש אדון מושל ומנהיג אחד יחיד ומיחד וכו'. ומבחינת השם הנכבד והנורא הזה נמשך החיות לכל הברואים שבעולם על־ידי שמם דיקא, כי כל דבר מקבל חיותו על־ידי שמו שיש לו משם ה' המחיה את כלם, כנ"ל.