# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/23/

והנה כתיב (שמות ג, טו): "זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור". ודרשו רבותינו ז"ל (פסחים נ.): 'זה שמי לעלום' - כי לא כשאני נכתב אני נקרא, כי נכתב בהוי"ה ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעתיד לבא יתקים (זכריה יד, ט): "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". שיהיה נקרא בהויה כמו שהוא נכתב, אבל עכשיו צריכין להעלים עקר עצם השם, שהוא שם הויה ברוך הוא ואינו נקרא רק באל"ף דל"ת.

ומסוד שני שמות אלו נשתלשלין ונמשכין בחינת שם האב ושם האם, שמשם נמשך בחינת נפש וגוף, שהם בחינת איש ואשה, כי עקר התהוות הגוף הוא מהאם. ועקר הנפש הוא מהאב אשר שרשם העליון הם בחינת שני השמות הנ"ל, שהם בחינת חמה ולבנה, יום ולילה וכו' כידוע ומובן בספרים.

ואם לא היה חוטא אדם הראשון, והיה זוכה להפך הגוף לנפש עבד לבן, היה זוכה בחיים חיותו להשיג שם הויה ברוך הוא, והיה זוכה לקרותו כמו שהוא נכתב כמו שיהיה לעתיד, אבל עכשיו אחר החטא, ששולט, העבד, חס ושלום, בחינת זהמת הנחש שנאחז בגוף, על־כן צריכין להעלים שם העצם, כי אי אפשר לקבלו בזה הגוף, ואי אפשר לקרותו ולהשיגו עתה כי אם בשם הכנוי שהוא שם 'אדני' שנקרא בו עתה. ובשביל זה מכרח האדם למות, כדי שיזדכך הגוף בעפר. ואז יקום בתחיה בגוף זך, שיהיה הגוף בבחינת נפש, ויתבטל זהמת העבד לגמרי, ואז נוכל לקרותו בשם העצם יתברך.

ועל־כן באמת המיתה טובה גדולה, כמו שאמרו (בראשית רבה ט, ה): "והנה טוב מאד" (בראשית א, לא) - זה המות וכו'. כדי שיזכה האדם על־ידי־זה להכיר אותו יתברך בבחינת שם העצם, שעתה אי אפשר לקרותו יתברך בזה השם כנ"ל.

ועל־כן קדם הסתלקות של האדם נתוסף בו חיות הנפש, ועל־ידי־זה נסתלק, כמו שכתוב (תהלים קד, כט): "תסף רוחם יגועון". כי השם־יתברך מראה לנו בזה שהמיתה טובה גדולה, כי אז מתחיל שלמות תקונו שצריך לזכות לעתיד להכירו בתוספת הכרה חדשה, בבחינת שם העצם יתברך. ומשם נמשך בחינת "תסף רוחם" קדם ההסתלקות, ועל־ידי־זה בעצמו נסתלק האדם. כי עכשיו בגוף הזה, תכף כשנמשך תוספות החיות הנמשך משם העצם הוא צריך להסתלק, כי אי אפשר לקבל בחינת החיות הנמשך משם העצם בגוף הזה של עכשיו, כנ"ל.