# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/25/

כי כל זמן שאדם בבריאותו ויש שלום בין הנפש והגוף, שהם בחינת שם האב ושם האם, אזי העקר הוא שם האב, כי הבן נקרא על שם האב דיקא, כי 'באתר דאית דכר נוקבא לא אדכר תמן' (במקום שיש זכר - הנקבה לא נזכרת שם) (זהר חקת קפג:), כי עקר החיות משם האב דיקא. אבל עתה כשהאדם חולה, חס ושלום, שהוא בחינת מיתה כנ"ל, שנמשך מבחינת "תסף רוחם", שזאת הבחינה של "תסף רוחם" שנמשך מבחינת שם העצם - נמשכת ונאחזת בשם האב ביותר, כי שם האב בשרשו העליון נמשך ונשתלשל משם כנ"ל, על־כן עתה אין להזכיר שם האב, כדי שלא יתעורר בחינת "תסף רוחם", חס ושלום, שמשם ההסתלקות, חס ושלום כנ"ל, על־כן עתה צריכין להעלים דיקא שם האב ולבלי להזכיר רק שם האם, כדי שיהיה נמשך לו החיות לתוך הגוף שיחיה עוד בזה העולם שמקבל החיות מהעלמת שם העצם דיקא כנ"ל.

כי באמת כלליות השמות של כל העולם, שהוא החיות שלהם נמשך רק מבחינת שם הכנוי הנ"ל, כי משם העצם אי אפשר עכשיו לקבל החיות באתגליא כי אם בהעלם גדול. ועל־כן שם האב ושם האם - שניהם יחד מקבלין חיות משם הכנוי הנ"ל, רק שזה ידוע, שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, כמבאר בכתבי האריז"ל כמה פעמים, שכל שם וכל בחינה וכל ספירה וכו' כלולה מכל השמות ומכל הבחינות (אדם ישר דרוש אבי"ע). ועל־כן גם שם הכנוי בעצמו כלול מבחינת שם העצם ושם הכנוי. ועל־כן שם האב ושם האם הנמשכין שניהם מבחינת שם הכנוי - הם בבחינת שם העצם ושם הכנוי, כי שם האב לגבי שם האם הוא בבחינת שם העצם לגבי שם הכנוי. ותמיד העקר הוא שם האב, שהוא עקר החיות וכו' כנ"ל, אבל בעת החולאת - שנתעורר בחינת "תסף רוחם" של לעתיד, שזאת הבחינה נמשכת ביותר על־ידי בחינת שם האב, שהוא מקבל תמיד החיות משם העצם בדרך העלם והסתר גדול, ועכשיו נמשך עליו בחינת התגלות, בחינת "תסף רוחם" של לעתיד, שאז יהיה עקר החיות משם, אבל בזה העולם צריכין להסתלק על־ידי־זה, כי אי אפשר לקבל זה האור באתגליא בעולם הזה כנ"ל, על־כן כשרוצין להתפלל על החולה - צריכין להעלים שם האב לגמרי, כי אנו רוצין שיחיה עוד בזה העולם. ועל־כן אנו צריכין להעלים שם האב, ששרשו מבחינת שם העצם, שמשם בחינת "תסף רוחם", שעל־ידי־זה היה מסתלק, חס ושלום, ועל־כן אין מזכירין רק שם האם, ששרשו מבחינת שם הכנוי, כדי להמשיך עליו חיות בהדרגה ובמדה בלי תוספת רוח, כדי שיחיה ויאריך ימים ושנים עוד בזה העולם, כדי לתקן עוד מה שצריך לתקן, אמן ואמן.