# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/28/

וזה בחינת פסוקי דזמרה שאומרים אחר פרשת הקרבנות, זה סוד בחינת אדם היער שלקח את בן המלך והוליכו לביתו, ושם שמע קול הנגון הנפלא של כל החיות והבהמות והעופות וכו', שעשו נגון נפלא לכבוד הלבנה וכו'. ואחר־כך נתן לו זה האדם הכלי הנפלאה, שכשמניחין אותה על איזה מין חיה ובהמה שבעולם, אזי היא מתחלת לנגן זה הנגון הנפלא וכו', עין שם. וכל זה הוא בחי נת פסוקי דזמרה שאומרין אחר פרשת הקרבנות, שזהו בחינת כהנים בעבודתם ולויים לשירם ולזמרם, כי על־ידי הקרבנות מבררין רוח האדם מרוח הבהמה, ואחר־כך צריכין לומר שירות ותשבחות ופסוקי דזמרה, כי עקר שלמות הברור של רוח האדם מרוח הבהמה - הוא על־ידי נגון ושיר, כמבאר בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות (סימן נד ועוד). ועין בהתורה על פסוק: "קחו מזמרת הארץ בכליכם" וכו' (סימן סג בלקוטי תנינא).

ועל־כן עקר תקון בן המלך אחר שקבל ענשו על־ידי הבהמות, אחר־כך כשרצה לתקנו אז זכה לשמע קול הנגון הנ"ל. וגם נתן לו הכלי הנ"ל שמעוררת נגון מכל החיות והבהמות כשמניחין אותה עליהם, כי זאת הכלי, יש לה זה הכח, שתכף כשמניחים אותה על איזה בהמה - מיד מתחיל להתברר ולהתעורר רוח האדם הנעלם ומערב בתוכה. ועל־ידי־זה נעשה הנגון הנפלא הזה, כי עקר כל הנגונים הם על־ידי ברור רוח האדם מרוח הבהמה, שזהו בחינת שירות ונגוני הלויים בשעת הקרבנות כנ"ל. וזהו בחינת פסוקי דזמרה אחר פרשת הקרבנות, כי עקר שלמות הברור הוא על־ידי הנגון, בחינת פסוקי דזמרה כנ"ל.