# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/3/

וזה סוד יצחק וישמעאל יעקב ועשו, שמחמת בחינת ההיכלי התמורות, שנמשך שהכרח אברהם לקח שפחה להוציא תחלה הפסלת שהיה בו מחטא אדם הראשון, שהוא העקר שהתחיל לתקנו, שמזה הפסלת שנמשך מזהמת הנחש נולד ישמעאל בן האמה (שערי אורה, שער ה). ומחמת החליפין של היכלי התמורות - לא נכר בעולם מי בן האמה ומי בן המלכה, שהיא בחינת שרה שנקראת על שם המלכות, ששרה על כל העולם. ועל־כן התפאר ישמעאל, שהוא העקר זרע אברהם והממשלה בחינת מלכות שיך לו, שזהו בחינת המחלקת שהיה בין ישמעאל ויצחק, כמו שכתוב (בראשית כא, ט): "ותרא שרה את בן הגר וכו' מצחק". וכמו שפרש רש"י: 'מתשובת שרה - כי לא יירש בן האמה עם בני, אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירשה ואומר אני בכור' וכו'.

וזהו גם כן בחינת יעקב ועשו, כי שם היה בחינת אחיזת החליפין של היכלי התמורות בבטן אחת, בחינת (שם כה, כג): "שני גוים בבטנך ושני לאמים ממעיך יפרדו ולאם מלאם יאמץ ורב יעבד צעיר". כי החליפין של היכלי התמורות משתנים בכל פעם בכמה בחינות שונות בלי שעור. וגם אצל כל אדם בפרטיות בפני עצמו נתרבים השנויים והתמורות בלי שעור וערך ומספר, שזהו בחינת כל העליות והירידות העוברים על כל אדם כל ימי חייו מיום היותו עד יום מותו. וכל הגלגולים שמתגלגלת נשמתו במקום שמתגלגלת מדור לדור עד הסוף שהכל נמשך מסוד היכלי התמורות, שמשם נמשך סוד גלגולי הנשמות, שמטריח הקדוש ברוך הוא את עצמו לגלגל הנשמות בכמה וכמה גלגולים שונים, כדי לבררם מבחינת היכלי התמורות מחטא אדם הראשון, שמשם כל החטאים, חס ושלום, וכנ"ל.

כי מבאר בכתבי האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה ה), בענין שרואין שלפעמים צדיק גדול ועובד ה' - נופל מעבודתו ולפעמים נופל לעברות גמורות, רחמנא לצלן, עד שיש שנפלו מאד שנעשו רשעים גדולים מאד, רחמנא לצלן, שהחטיאו את הרבים, ומתחלה היו צדיקים גדולים כמו ירבעם בן נבט, ואחר, וכיוצא בהם בשאר הדורות. וכל זה נמשך מצד גלגולי הנשמות, שלפעמים נתעבר באדם נשמת אדם בליעל וכו', ועל־ידי־זה יכול פתאום, חס ושלום, להתהפך לאיש אחר, חס ושלום.

וכן להפך, שלפעמים נתעבר ברשע נשמה קדושה, שעל־ידי־זה מתעורר בתשובה, שזה סוד בחינת (קהלת ח, יד): יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשי הרשעים ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים; וכמובא מזה בדברי רבנו ז"ל בהתורה של כסופין (סימן לא). ובאמת האדם בעל בחירה. והכל כפי בחירתו וכפי כסופיו וכפי אמתת התחזקותו ואמונתו בהשם־יתברך וכו' וכו'. כמו כן השם־יתברך מתגלגל עמו ברחמיו, כי צדיק ה' וישר משפטיו.

ועל־כן צריך האדם להרבות בתפלה תמיד, שיזכה להנצל מלהט החרב המתהפכת הזאת, שהוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל, שלא יתגברו, חס ושלום, לעשק ולגזל ולהחליף, חס ושלום, מעט הטוב של נפשו שיש בו עדין, שעל זה התפלל דוד המלך, עליו השלום (תהלים קיט, קכב): "ערב עבדך לטוב אל יעשקני זדים" - שלא יעשקוהו הזדים, שהם הסטרא אחרא והקלפות העושקים את הנפשות, חס ושלום, בתוך הטיקלא, שזהו בחינת (קהלת ד, א): "דמעת העשקים ומיד עשקיהם כח ואין להם מנחם", כידוע. וזה בחינת (תהלים קיט, קלד): "פדני מעשק אדם ואשמרה פקודיך". וכמו שפרש רש"י שם: "פדני מעשק אדם" - 'מיצר הרע העושק את הבריות', שזה בחינת העשק של נשמות העשוקות בטיקלא הנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות שחשודים להחליף ולקלקל, שזה בחינת בן המלך הנ"ל שנחלף, כנ"ל.

וזה בחינת (תהלים קמ, ב): חלצני ה' מאדם רע מאיש חמסים תנצרני וכו', וזה בחינת (שם כב, יט; כ, כא): יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל, ואתה ה' אל תרחק וכו', הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי וכו', שכל זה הרבה דוד להתפלל להשם־יתברך להנצל מהעשק והגזלה והחמס של הקלפות, שהם היצר הרע וחילותיו העושקים, חס ושלום, את הנפשות בעו‍נותיהם, ומפשיטים מהם בגדיהם ולבושיהם הקדושים, עד שנשתנין פניהם ואין מכירים את יקר גדלת תפארתם. ומחליפין וממירין טוב ברע ורע בטוב, חס ושלום, שכל זה הוא בחינת היכלי התמורות כנ"ל.

וזה בחינת (שם לא, ו): בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת - שצריך האדם תמיד להפקיד רוחו ונפשו ונשמתו בידו יתברך, כדי שיהיה הוא יתברך בעל הפקדון, כדי שיפדה אותו מן העשק והחליפין, חס ושלום. וזהו פדיתה אותי ה' אל אמת, 'אמת' דיקא, הפך התמורות והעשק הנ"ל, שהם בחינת שקר שמשקר בנפשו ומחליפה באחרת חס ושלום. וזהו: 'פדית' דיקא, בחינת (דברים יג, ו) "הפדך מבית עבדים", הינו שהשם־יתברך פודה נפשו מבחינת עבדות, שהוא בחינת שקר, כמו שכתוב לקמן (אות יא).

וזה בחינת (תהלים כה): אליך ה' נפשי אשא, וזה (שם קמג) " כי אליך נשאתי נפשי הצילני מאויבי ה' וכו ', כי צריכין תמיד למסר נפשו עם כל תנועותיו וחיותו להשם־יתברך, שעל־ידי־זה השם־יתברך מצילו מהאויבים והשונאים הרוצים לגזל ולעשק את הנפש, ולהחליפה, חס ושלום, בהיכלי התמורות כנ"ל, כי אי אפשר להנצל מכל זה, כי אם על־ידי תפלה ותחנונים הרבה הרבה, כי כמה נפשות שקעו על־ידי־זה, רחמנא לצלן, כנ"ל, כי הם אורבים על נפש האדם תמיד. וצריך רחמים רבים והתגברות גדול להנצל מהם, כמו שכתוב (שם י, ט): יארב במסתר כאריה בסכה יארב לחטוף עני יחטף עני במשכו ברשתו, ידכה ישח ונפל בעצומיו חל כאים. וזה בחינת מה שהתפלל דוד (שם ז, ב-ג): בך חסיתי הושיעני מכל רדפי והצילני פן יטרף כאריה נפשי פרק ואין מציל וכו', וכיוצא בזה הרבה.

וזה בחינת (שם קטז, ז): שובי נפשי למנוחיכי - הפך בחינת העשק של התמורות, ששם בחינת הטלטול והגלות, חס ושלום, וזה בחינת (שם כג, ג): נפשי ישובב וכו', כי דוד המלך, עליו־השלום, בטח ברבוי תפלותיו באמת להשם־יתברך שהשם־יתברך יציל נפשו מכל התמורות הנ"ל, וישוב נפשו למקומה ולמנוחתה.