# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/32/

נחזר לענין חנכה, כי כל זה הוא בחינת חנכה, כי מצות חנכה שהוא להמשיך אור האמת בעולם, הכל הוא בשביל להגדיל שמו וכבודו יתברך. כי כל הבריאה כלה מראש ועד סוף הכל היה בשביל שמו יתברך שהוא כבודו, כמו שכתוב (ישעיה מב, ח): "אני ה' הוא שמי וכבודי" וכו'. וכתיב (תהלים עב, יט): "וברוך שם כבודו" וכו' וכן הרבה. ובשביל זה ברא כל העולם - בשביל לגלות שמו וכבודו כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ו, יא): 'כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לא ברא אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז): כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'. והכבוד הוא השם כנ"ל. וכמבאר גם בפסוק זה בעצמו שהביאו רבותינו ז"ל - "כל הנקרא בשמי ולכבודי" וכו'.

כי השם־יתברך ברא הכל בגין דישתמודעין ליה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (בא מב:), הינו לדעת ולהכיר את שמו יתברך, כי בו יתברך בעצמו, כביכול, לית מחשבה תפיסא ביה כלל (תקוני זהר יז.). ואי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על־ידי שמו יתברך, כביכול, שצמצם עצמו בכמה צמצומים וברא את כל הבריאה כלה מראש ועד סוף, וחנן אותנו דעה, בינה והשכל עד שיש לנו כח לידע ולהאמין בשמו יתברך לידע ולהודיע ולהודע שיש 'רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין', יחיד, קדמון, מנהיג ומושל, הוא היוצר, הוא הבורא וכו'. שכל זה הוא בחינת שמו יתברך שיודעין אותו על שמו לבד.

ובאמת "ה' אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ט), כי שמו הוא אחדותו יתברך, כמו שכתוב (ישעיה מב, ח): "אני ה' הוא שמי" וכו'. כי גם באדם התחתון ובכל דבר שבעולם, שם כל דבר אינו דבר נפרד מהדבר, רק השם הוא קשור עם כל דבר באחדות גמור כל ימי היותו, מכל שכן למעלה למעלה שמו הגדול יתברך הוא אחדותו יתברך, בחינת "ה' אחד ושמו אחד", בחינת "אני ה' הוא שמי" וכו', בבחינת (פיוט ונתנה תקף): 'כי כשמך כן תהלתך'. רק החלוק הוא אצל המקבלים, כמו למשל בגשמיות, כשאנו קוראין איזה דבר או איזה אדם בשמו, אף־על־פי שלא ראינו אותו, כגון כשמספרים מאיזה מלך וקיסר וכיוצא, שאין אנו רואין אותו, רק ששומעין את שמו, זה השם של המלך - הוא המלך בעצמו! רק שאף־על־ פי־כן אין אנו רואין את המלך בעצמו, רק כשמספרין שמו אנו יודעין שיש אדם כזה, שהוא יש לו ממשלה זאת, או חכמה זאת וכיוצא. ויש חלוק אצלינו בין אם היינו רואין את המלך בעצמו בין כשאנו יודעין אותו על שמו, אבל אף־על־פי־כן כשמזכירין את שם המלך - בזה השם כלול כל ענין המלך, כי השם כולל כל ענין הדבר כפי מה שהוא.

נמצא, שמצד הדבר שיש לו זה השם - המה בתכלית האחדות, כי אין השם דבר נפרד מהדבר כנ"ל, רק מצד המקבל שמקבל בדעתו ידיעת זה הדבר, יש אצלו חלוק בין ראית הדבר בעצמו ובין כשיודע אותו על שמו, אף־על־פי שבאמת במקומו ועצמו של אותו הדבר הכל אחד.

כי השם הוא הצורה של הדבר, רק שאצל הנבראים אין האחדות בעצם, כי הם מרכבים ועל־כן יכולין להשתנות משם לשם כפי ענינם, למשל, חתיכת כסף כשעושין ממנו קערה נקרא 'קערת כסף'. ואז בזמנו שם הקערה עם הקערה בעצמה הם באחדות גמור מצד הרכבתם, אבל כשמשנין ועושין מהקערה כפות כסף - נשתנה שמם. וכן בכל הדברים שבעולם בכל הדומם־צומח־חי־מדבר, ששמם הוא אחדותם, אבל אין האחדות בעצם רק מצד הרכבתם. ועל־כן יש בהם שנויים רבים בחינת שנוי השם, אבל להבדיל באלף אלפי אלפים ורבי רבבות הבדלות למעלה למעלה אצלו יתברך, כתיב (תהלים קלה, יג): "ה' שמך לעולם". כי שמו הוא אחדותו בעצם לעולם ועד יתברך שמו לעולם, רק אצלנו בזה הגוף העכור יש חלוק בדעתנו, שאין אנו יכולין לתפס בדעתנו רק שמו יתברך לבד, שיודעין ומאמינין שיש אדון מנהיג ומושל יתברך, אבל עצמות אלקותו יתברך - לית מחשבה תפיסא ביה כלל כנ"ל, אבל באמת הכל אחד, כי ה' אחד ושמו אחד כנ"ל.