# לט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/39/

כי כל בחינת החלוף הנ"ל של בן המלך שנחלף בעבד, שהוא בחינת שקר כנ"ל, שהוא בחינת היכלי התמורות, שמשם נמשכין כל החלופין והשקרים שבעולם שמחליפין האמת בשקר ואומרים לצדיק רשע ולרשע צדיק וכו'. כל בחינת השקר והחלוף הזה הוא רק בבחינת השם, שמשקרין ומחליפין את השם מזה לזה. כמו בהמעשה בעצמה הנ"ל, שהחליפה המילדת את הולדות, והניחה את בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה. ועל־ידי־זה טעו העולם וסברו שבן השפחה הוא בן המלך ובן המלך האמת הוא בן השפחה. הנה עקר החלוף היה רק בהשם, כי בודאי גוף הולדות אי אפשר להחליף, כי בן המלך בכל מקום שהוא הוא בן המלך באמת, וכן להפך בן השפחה בכל מקום שהוא - הוא בן השפחה, רק עקר השקר והחלוף הוא בהשם, שעל־ידי החלוף גרמה שקראו לבן השפחה שם של שקר, כי קראו אותו בשם 'בן מלך', וכן להפך את בן המלך קראו שם 'בן השפחה'.

וכן בכל החלופים והשקרים שבעולם. מה שיש אחד שמפרסם בשם צדיק בשקר או להפך, שחולקין על איזה צדיק אמת ואומרים עליו שקרים כאלו היה רשע, או ששניהם צדיקים, אבל אחד גדול מחברו אלפים ורבבות מדרגות בלי שעור. ואצל העולם הוא בהפך, שהקטן במעלה הוא גדול ומפרסם אצלם מאד. והגדול במעלה קטן אצלם, וכיוצא בזה שאר השנויים והחלופים שיש בעולם. בכלליות העולם ובפרטיות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, כל אלו החלופים והשנויים הם רק בבחינת השם, כי הצדיק האמת בכל מקום שהוא הוא צדיק אמתי. ואותו בעצמו בודאי אינם יכולים להחליף חס ושלום, רק עקר החלוף הוא בהשם שקורין לו שם של שקר, שאומרים עליו שקרים שאינו צדיק, וכיוצא בזה. וכן כשרשע או קטן במעלה מפרסם בשם צדיק גדול מאד. באמת אף על פי כן, זה המפרסם בכל מקום שהוא - הוא כמו שהוא, רק עקר השקר והחלוף הוא בשם - שקורין לו שם של צדיק גדול בשקר.

וכל זה מבאר ומובן היטב בהתורה על 'בראשית לעיני כל ישראל' (בלקוטי תנינא בסימן סז), מבאר שם, שיש מאורי אור ומאורי אש, עין שם היטב. מבאר שם, ששם הצדיקים אמתיים הם בחינת שם ה', כי שמו משתף בשמנו (ירושלמי תענית ב, ו). וכל מה שהצדיק האמת מפרסם יותר, שיש לו שם גדול בעולם יותר - נגדל ביותר שם ה' וכו'. ולהפך, חס ושלום, כשנעלם שם הצדיק האמת, ונתגדלין ונתפרסמין בעולם שם מפרסמים של שקר. אזי נתעלם חס ושלום שם ה', ומתגבר שם הטמאה, חס ושלום, שהוא בחינת מאורי אש, חס ושלום, כי שם הצדיק, שהוא בחינת שם ה', הוא בבחינת מאורי אור. ולהפך שם של שקר שם הטמאה - הוא בחינת מאורי אש וכו', עין שם. ומובן שם, שעקר החלוף והטעות והשקר שבעולם הוא בבחינת השם דיקא, כנ"ל.

וכל זה הוא בחינת הדלקת נר חנכה, שהוא להמשיך אור האמת בעולם כנ"ל, שהוא בעצמו בחינת שם ה', שהוא בחינת שם ישראל עם קדוש בכלליות, בחינת שם הצדיקים האמתיים, שזה עקר האמת בחינת (תהלים קיז, ב): "ואמת ה' לעולם". וקודשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד (זהר אחרי עג.), כי שמו משתף בשמנו כנ"ל, כי עקר התגלות האמת הוא בבחינת השם - שלא יחליף את השם כנ"ל.

וכן בעקר האמונה בהשם־יתברך, עקר הפגם של עובדי עבודה זרה, שהוא בחינת כפירות, הוא רק בבחינת השם הקדוש, כמו שכתוב (בראשית ד, כו): "אז הוחל לקרא בשם ה'", ופרש רש"י: 'שהתחילו לקרות את שם העצבים בשם ה', לעשות אלילים ולקרותם בשם אלהים', וזהו בחינת (שמות כג, יג) "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" וכו' וכמו שכתוב (ישעיה כו, יג): "לבד בך נזכיר שמך", ופרש רש"י: 'שלא נזכיר שמך, חס ושלום, על שמות האלילים, חס ושלום, רק בך לבד נזכיר שמך'. וזה בחינת חטא דור הפלגה שאמרו (בראשית יא, ד): "ונעשה לנו שם", שרצו להמשיך שם ה' על עניני עבודה־זרה שלהם.

ועל כן כל העו‍נות שנמשכין מהיצר הרע, ששרשו מבחינת אל־אחר־כפירות (תקוני זהר תקון לד, עז:), על־כן כל העו‍נות נקראין פוגם בשמו יתברך, חס ושלום, כמו שכתוב בזהר הקדוש כמה פעמים (עין זהר ויקרא ג:): 'דמשקר בשמא דמלכא'. וכמו שאנו מבקשין בתפלה: 'ותמלא כל השמות שפגמתי בשמך הגדול'.

ועל־ידי נר חנכה ממשיכין אור האמת בעולם, שהוא בחינת אמתת השם דקדשה, שלא להחליף שם ה', חס ושלום, בשם אלהים אחרים, שהם הכפירות והחקירות של הפילוסופים שמחפין על השם־יתברך דברים אשר לא כן. ועקר הכפירות שלהם הוא בשם ה' דיקא, דהינו בהתורה הקדושה שהיא שמא דקדשא בריך הוא (תקוני זהר תקון י, כו.). ובענין הנהגותיו יתברך והשגחתו הפרטיית על כל דבר, שכל זה הוא בחינת שם ה', שעקר הנהגות כל העולמות וחיותם נמשך על־ידי שם ה' המחיה את כלם כנ"ל. והם רוצים לשקר בשמא דמלכא קדישא, ובודים מלבם על פי סברתם כפירות גדולות בדרכי השגחתו והנהגתו ומופתיו הנוראים וכופרים בתורה וכו', שכל זה הוא בחינת שם ה' כנ"ל, שזהו בחינת מלכות יון הרשעה, שהם חכמת יון. שאז היה עקר חכמות חיצוניות ואפיקורסות אצלם, על־כן עמדו על ישראל להשכיחם תורתו ומצותיו וכו', שהם בחינת שמא דקדשא בריך הוא כנ"ל, כי הם רצו להתגבר דיקא על שם ישראל דיקא, שהוא התורה, שהוא שמו יתברך המשתף בשמנו וכנ"ל. ועל־כן עשה השם־יתברך הנס דיקא על־ידי נרות המנורה, שהם בחינת אור ה' הקדוש, וכבודו יתברך בחינת אור האמת כנ"ל.

וזהו בחינת הדלקת נר חנכה כנ"ל, שנתן לנו השם־יתברך מצוה הקדושה הזאת לחיותנו כהיום הזה בעמק הגלות המר הזה שמתגבר השקר ביותר, כי אז כשהיה הנס של חנכה, כבר היה בחינת גלות, כי אף־על־פי שהיה בתחלת בית שני, אף על פי כן גאלה שניה לא היתה גאלה שלמה, כי היו משעבדים תחת מלכי פרס ויון. וכמבאר בדברי רבותינו ז"ל (ברכות ד.), על־כן צפה השם־יתברך שהעכו"ם מתגברים על ישראל, וישראל יהיו בגלות זמן רב מאד, ומתגבר בן העבד על בן המלך, חס ושלום, עד שגם בין ישראל בעצמן מתגבר השקר על האמת, והאמת תהיה נעדרת, ואין יודעין היכן האמת, על־כן נתן לנו מצוה הקדושה הזאת של חנכה, שעל־ידי־זה יש לנו כח להמשיך אור האמת בכל שנה ושנה, כדי להמשיך ולהגדיל שם האמת בעולם, לבטל זהמת העבד שהוא השקר ולהגדיל שם בחינת בן המלך האמת. שהם שם ישראל בכלל ושם הצדיקים האמתיים, שהם בחינת שם ה', כנ"ל.