# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/5/

כי אין זה דרך הענוה האמתיית שיחזיק את עצמו לרשע גמור, חס ושלום, ולהקטין מעלת נפשו הקדושה. רק אדרבא! צריך לידע ולהאמין, שנפשו בשרשה היא גדולה ויקרה וגבה מאד מאד, ואלפי אלפים ורבי רבבות עולמות בלי שעור תלויים בה, וכמו שאמר רבנו ז"ל (חיי מוהר"ן סימן תקה): שאם היו מהפכין את האדם, היו רואין, שבכל גיד וגיד מגידי האדם תלויים אלפי אלפים ורבי רבבות עולמות. וכמבאר בשאר ספרים, מגדל מעלת האדם שהוא בחינת "צלם אלקים" (בראשית א, כז). ואפלו נפש הפחות שבפחותים של ישראל, גם כן גבה מאד מאד, מכל שכן וכל שכן נפשות של בני תורה. ובפרט אותן שיש להם שכל גדול, כי כל מה שהשכל גדול ביותר - הנשמה גבה יותר, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן לה), כי הנשמה היא השכל, כמו שכתוב (איוב לב, ח): "ונשמת שדי תבינם".

על־כן האדם הבר שכל, כשרואה שמתגבר עליו הבעל דבר ביותר, צריך לידע, שבודאי יש לו נפש גבה מאד מאד. וצריך להתגבר לרחם על עצמו, לבל יאבד אוצרות וסגלות יקרות וחמודות כאלה התלויים בנפשו, אשר עין לא ראתה וכו'. ויתגבר בכל עוז להציל את נפשו מני שחת - להצילה מן העשק והתמורה, חס ושלום, והעקר על־ידי רבוי תפלות ובקשות וכו' כנ"ל.

וזה בחינת (דברי הימים־ב יז, ו): "ויגבה לבו בדרכי ה'" - שצריכין להגביה לבו ודעתו בדרכי ה', ולומר בנפשו: שאין נאה לי לעשות מעשים כאלה - מעשה בהמה, חס ושלום, כי נפשי גבה מאד - נפש ישראל! שכלם בני מלכים, וראוי לי להתנהג בנימוסי המלכות דקדשה, כמו שראוי לנפשות ישראל שנקראים (דברים יד, א): "בנים אתם לה' אלקיכם".

וזה בחינת מה שכתוב בהתורה 'ויהי הם מריקים שקיהם'. (בסימן יז) על מאמר רבותינו ז"ל (בבא בתרא עד.): 'אנא בריה קלה שבים' וכו', עין שם, מה שהטוב של נפש ישראל זוכר מעלתו שהוא נמשך מנפשות ישראל שעלו במחשבה תחלה, ובהם נמלך ונתיעץ בבריאת עולמות וכו'. ועתה, חס ושלום, תהיה משקעת במקומות כאלה, רחמנא לצלן, ועל־ ידי־זה מרחם על עצמו וחוזר למעלתו וכו', עין שם.