# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/63/8/

ועל־כן השתדל יעקב אבינו, עליו השלום, לקח הבכורה מעשו. כי הבכורה היא בחינת מלכות, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן נו), בחינת (תהלים פט, כח): "אף אני בכור אתנהו", כי יעקב הוא בחינת בן המלך האמת. ועשו, נשמתו הוא בחינת בן השפחה - שרצה לרמות את אביו, ורצה להמשיך הברכה והממשלה לעצמו, אבל השם־יתברך עזר ליעקב, ולקח ממנו הבכורה והברכה, שהוא בחינת מלכות דקדשה.

כי מעשה הנ"ל של בן מלך שנחלף - כוללת כל התורה כלה. וכל מה שעבר מתחלה ועד סוף, מתחלת חטא אדם הראשון שנתגרש מהגן עדן מחטאו שמרמז בהמעשה הנ"ל, כמבאר בסופו שם, עד הגמר, עד שיבא משיח צדקנו ויטל המלוכה ותשוב המלוכה לבן המלך האמת, אך בכל דור ודור ובכל מקום וזמן משתנה ענין המעשה הזאת בכמה בחינות שונות, כי אברהם אבינו, עליו השלום, שהוא התחלת התקון - היה לו מלחמה עם נמרוד ואנשי דורו שאמרו עליו שהוא מין וכופר, על שהיה מקרב בני אדם להאמין בהשם־יתברך, והיה נראה כאלו נמרוד ואנשיו להם מגיע המלוכה. ולאברהם אבינו עשו כל היסורים והשליכוהו לכבשן האש וכו' וכל מה שעבר עליו. ויצחק היה לו מלחמה ווכוח עם אחיו בן השפחה. ויעקב נולד בבטן אחד עם עשו, שהיה נפשו מבחינת בן השפחה וכו', כי החלוף הנ"ל של בן המלך נמשך מבחינת היכלי התמורות, ששם יש שנויים רבים בלי שעור וערך.