# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/1/

וזה ידוע בכתבים, שסוד רעוא דרעוין, הוא סוד כמוס וסתום ונעלם מעין כל (שער מאמרי רשב"י פרוש האדרא זוטא). ואפלו משה רבנו לא השיגו כי אם בעת הסתלקותו הקדוש, שנסתלק לשם בשבת במנחה, כמו שכתוב בזהר הקדוש (יתרו פט.) לענין זה: 'זכאה חולקא דמשה'. ועל־כן נאמר בו (דברים לד, ו): "ולא ידע איש את קבורתו" וכו', כי שם הוא בחינת 'תכלית הידיעה דלא נדע' (בחינות־עולם יג, מה).

ועל־כן משם, הוא הפדיון וההמתקה הגדולה שממתיק כל מיני דינים שבכל העשרים וארבעה בתי דינים (זהר נשא קלו:), כי הוא למעלה מכל החכמות ומכל הידיעות, כי כל פדיון והמתקה שצריכין להמתיק איזה דין - הוא על־ידי חכמה ושכל שהוא שרש לאותו הדין, כי 'כלא במחשבה אתברירו' (זהר פקודי רנד:) [וכמובא בהתורה 'חדי רבי שמעון' בסימן סא, עין שם], אבל הפדיון וההמתקה הנ"ל הנמשך מבחינת רעוא דרעוין הוא למעלה מכל השכליות והחכמות, והוא שרש העליון של כל החכמות.

והוא בחינת תכלית הידיעה דלא נדע, בחינת "ולא ידע איש" וכו' כנ"ל, על־כן הוא ממתיק הכל, עד שמשתמשין למעלה עם זה הפדיון להעלות משמד לרצון - לבטל כח החרון אף שמשם כח העבודה־זרה, שהוא כלל ושרש כל היצרין רעין שנמשכין מדינים - לבטלם ולשברם ולהעלות משם לבחינת רצון וכו' וכנ"ל, וכמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם היטב.