# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/11/

אבל בשעת יציאת מצרים, קדם קבלת התורה לא היה אפשר לעלות לשם, כמובן בכונות (פרי־עץ־חיים שער חג המצות פרק א'), וזהמת מצרים היה נאחז בהם מאד, על־כן היתה קשה הגאלה מאד, אך השם־יתברך האיר עליהם מחין רבים וגדולים בהארה נפלאה מאד שלא כסדר, ועל־ידי־זה נגאלו, אבל אף־על־פי־כן עדין לא עלו עד בחינת הדיקנא קדישא, שהוא בחינת עת רצון הנ"ל עד שבועות, רק הגאלה היתה על־ידי הארה עצומה של כל המחין וכו' - הינו שהגאלה היתה על־ידי בחינת עשרים וארבעה מיני פדיונות הנ"ל, רק שנמשכו כלם בהארה נפלאה.

כי כל הפדיונות והגאלות שהם על־ידי המתקת הדינים, כלם הם על־ידי הארת המחין, כידוע, וכנ"ל (אות א). וכל מה שמאירין המחין ברבוי יותר ובהארה עצומה יותר נמתקין הדינין יותר. ועל־כן בשעת יציאת מצרים אף־על־פי שלא עלו עד בחינת הדיקנא כנ"ל, שמשם הפדיון העליון הכולל, והיתה הגאלה על־ידי בחינת עשרים וארבעה מיני פדיונות הנ"ל, אבל היו נמשכין בהארה נפלאה ועצומה על־ידי עצם רבוי המחין וכו', עד שנתבטל זהמת מצרים ונפדו ונגאלו מהם. ועל־כן אז אסור החמץ במשהו, כי אז צריכין לבטל ולבער החמץ לגמרי.