# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/14/

ובשביל זה מביאין מעות לפדיון להצדיק. כי מעות בחינת דינים (סימן קפ), וכשהצדיק לוקח המעות לפרנסתו ואכילתו, עולה המעות לשרש הפרנסה שתלוי במזלא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מועד־קטן כח.), הינו בבחינת תרין מזלין דדיקנא קדישא (זהר וישב קפא. שער מאמרי רשב"י פרוש האדרא זוטא), שהוא בחינת עת רצון הנ"ל, כמובן בכונות (עץ־חיים שער הכללים פרק ה, ושער יד, פרק ח'), ועל־ידי־זה נמתקין הדינים, על־ידי בחינת פדיון העליון הנ"ל שהוא העקר, כי אפלו כשעושין פדיון פרטי צריכין לקבל איזה הארה משם, כמובן במקום אחר (סימן סא, אות ו').

וזה בחינת בזת מצרים ובזת הים, שהזהירם השם־יתברך על זה מאד כדי לקים הבטחתו שהבטיח לאברהם אבינו, עליו־השלום (בראשית טו, יד): "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (ברכות ט.). כי כשישראל הוציאו העשירות והרכוש ממצרים ובא לידם לרשות דקדשה, זה בחינת פדיון הנ"ל שהוא על־ידי שבא המעות ליד הצדיק, כי ישראל נגד העכו"ם והמצרים נקראין כלם צדיקים, כמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך כלם צדיקים" וכו', ועל־כן כשבא הרכוש לידם נמשך בחינת הפדיון הנ"ל, והכל בכח משה שלקח עצמות יוסף עמו שנסתלק גם כן בשבת במנחה וכו', וכנ"ל.

ועתה מה יפו ומה נעמו דברי רבותינו ז"ל שאמרו (סוטה יג.): "חכם לב יקח מצו‍ת" (משלי י, ח) - 'זה משה, שכל ישראל עסקו בבזה והוא עסוק בעצמות יוסף', הינו כנ"ל, כי דיקא על־ידי קדשת עצמות יוסף שעל־ידי־זה נמשך בחינת הרצון הנ"ל, על־ידי־זה נעשה התקון שעשו ישראל על־ידי לקיחת הבזה כנ"ל, ועל־כן דיקא אז כשעסקו בבזה, אז דיקא עסק משה בעצמות יוסף, כי כל זה בחינת הפדיון הנ"ל על־ידי הממון שבא ליד הצדיק שיכול להמשיך עת רצון, כנ"ל.