# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/16/

ועין באידרא רבא פרשת נשא (דף קלו:), מבאר דאית מצח ואית מצח וכו', הינו כי בחינת - מצח דזעיר אנפין עשרין וארבע דינא עלאה משתכחין וכו', וכד אתגליא האי מצחא אתערו כל מאריהון דדינא וכו' על חיבי עלמא, הדא הוא דכתיב (ירמיה ג, ג): "ומצח אשה זונה היה לך" וכו'. וזהו בחינת גדל האסור של חמץ בפסח, כי תקף הדין של בחינת מצח הזה שמשם אחיזת הסטרא אחרא והקלפות, אי אפשר להמתיקו כי אם על־ידי התגלות מצח הרצון, וכמו שכתוב שם: בר ההיא שעתא כד סליקו צלותהון דישראל לקמי עתיק יומין ובעי לרחמא על בנוי, גלי מצחא דרעוא דרעוין וכו'. ועל־כן בפסח שעדין אין בנו כח להמשיך בשלמות הפדיון הנ"ל, שהוא על־ידי התגלות מצח הרצון, על־כן צריכין לבער החמץ לגמרי, ואסורו חמור מאד מאד בבל יראה ובל ימצא, כי 'חמץ' אותיות 'מצח' בהפך אתון (עמק־המלך שער י' פרק יג), כי אחיזתו מהשתלשלות תקף הדינים שבמצח הנ"ל, ועתה בפסח צריכין לבטלו ולבערו לגמרי, כי אין בנו כח להמתיקו ולהפכו אל הקדשה, רק שעל־ידי גדל עצם הארת כל המחין שנכנסין בפעם אחת בליל שמורים (פרי־עץ־חיים חג־ המצות פרק א), על־ידי־זה יש לנו כח לבטלו ולבערו לגמרי ולא יראה ולא ימצא בגבולנו כלל, אבל לא להפכו אל הקדשה, כי החמץ אז הוא בחינת "מצח אשה זונה" הנ"ל, שהוא תקף זהמת מצרים, "ערות הארץ" (בראשית מב, ט), בחינת שמד, אל אחר, כפירות, כי זנות וכפירות הם תלויים זה בזה, כמובא במקום אחר (סימן לו).

אבל על־ידי מצות ספירת העמר שסופרין ששה ימים עד שביעי של פסח, שכבר התחילו להכין עצמן לקבלת התורה, על־כן נמשך עליהם הארה והמתקה מבחינת מצח הרצון, בחינת 'עתיק', שמתגלה אז, ומשם היה קריעת ים סוף, בבחינת: "מה תצעק אלי" - 'בעתיקא תליא' וכו' כנ"ל, על־כן אחר־כך התר החמץ, כי נמתק על־ידי הארת מצח הרצון כנ"ל.

ובשבועות על־ידי קבלת התורה שאז עקר התגלות מצח הרצון כנ"ל, על־כן אז מצוה להביא חמץ דיקא לקרבן, כמו שכתוב (ויקרא כג, יז): "חמץ תאפנה", וכל החג הקדוש הזה נקרא על שם שתי הלחם שבאים מחמץ, כמו שכתוב (במדבר כח, כו): "בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם", כי אז מתגלה מצח הרצון, ואז החמץ שהוא אותיות 'מצח', יניקתו ממצח הרצון, שעל־ידי־זה כל ההמתקות, בחינת פדיון העליון הנ"ל, שעל־ידי־זה עולין משמד לרצון ומתגירין גרים, שכל זה הוא בחינת שבועות כנ"ל, ועל־כן אז מביאין חמץ דיקא לקרבן, וכנ"ל.