# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/17/

וזה בחינת (פסחים ב.): 'אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר', וזה בחינת הסימן לסדר של פסח: 'קדש' וכו', ומסים 'נרצה'. והכלל הוא, כי אף־על־פי שמבאר בהתורה הנ"ל שיש פדיון פרטי שממתיק הדין מאיזה בית דין מהעשרים וארבעה בתי דינין, ויש פדיון הכולל שממתיק כל הדינים שבעולם שבכל העשרים וארבעה בתי דינין, שהוא על־ידי בחינת עת רצון, בחינת מצח הרצון כנ"ל, אף־על־פי־כן צריכין לידע, שכל הפדיונות והמתקת הדינים שבעולם, שזה עקר העבודה של איש הישראלי בכלל ובפרט, כידוע ומובן בספרי אמת (אור יקר פרשת מקץ שער ט, סימן ו) - כלם עקרם הוא על־ידי בחינת מצח הרצון הנ"ל, שהוא בחינת 'רעוא דרעוין', כי אם לא היה מאיר בחינה זאת בכל פעם, לא היה אפשר להתקים העולם מתקף הדינים שבמצח התחתון, וכמובא באדרא רבא הנ"ל ובשאר מקומות.

רק החלוק הוא, שתמיד מאיר מצח הרצון במצחא תתאה בהעלם גדול, בצמצום גדול מאד, ומי שיודע לעשות פדיון כראוי - הוא ממשיך הארה משם למטה בהתגלות יותר, עד שמבטל איזה דין שבאיזה בית דין מעשרים וארבעה בתי דינים, ואם יש לו כח יותר - יוכל לבטל הדין מכמה בתי דינים, כפי כח הפדיון שלו, כפי ההארה שממשיך ממצח הרצון למטה וכו' על־ידי השמות והיחודים והכונות השיכים לזה, וכפי כחו במעשים טובים שזה העקר, וכפי התגברותו בתפלה ותחנונים שזה עולה על הכל.

וגם יש חלוק בין הזמנים, כי גם בחל על־ידי תפלת ישראל נמשך איזה הארה ממצח הרצון למצח התחתון וכו', והכל כפי כח התפלה, אבל בשבתות וימים טובים והעקר בשבת במנחה, אז 'עתיקא קדישא גלי רצון דיליה' (זהר יתרו פח:), ואז מתגלה מצח הרצון בהתגלות נפלא, ואז כל העולמות וכל נשמות ישראל עולין לשם וכו', ואז 'רעוא דרעוין אשתכח דבה אסתלק משה ויוסף ודוד' (זהר תרומה קנו.). וכל זה אי אפשר לבאר, ומעט מזה יבין המשכיל מעצמו.

ועל־כן צריך שתדע, שכל הגאלות והישועות בכלליות ישראל ובפרטיות לכל אחד, כלם הם על־ידי המתקת הדינים, על־ידי בחינת פדיונות של הצדיקים שעוסקים וטורחים עבורנו להמתיק כל הדינים מעלינו, ולפדות אותנו מכל הצרות והיסורין בכל עת בכלל ובפרט. אבל בודאי יש חלוק גדול בין המתקרבין אליו ובין מי שאינם מתקרבים אליו, מכל שכן וכל שכן מי שחולק עליו, חס ושלום, שאף־על־פי שהצדיק האמת בטובו הגדול מתפלל עליהם גם כן, וממתיק דינים מעליהם לפדותם, וכמו שאמר דוד המלך, עליו־השלום (תהלים לה, יג): "ואני בחלותם לבושי שק וכו', ותפלתי על חיקי תשוב", אבל החלוק שבין המתקרבין להחולקים וכו' יכול כל אחד להבין מאליו. ועל זה צעק הנביא (הושע ז, יג): "ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים", שאני עוסק בכל עת לפדותם על־ידי בחינת פדיון הנ"ל, "והמה" וכו', שעל־ידי־זה הם מעכבין הגאלה, שעקר העכוב על־ידי המחלקת והקטגוריא שבין התלמידי חכמים ובכל העולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות קיב:).