# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/18/

ונחזר לעניננו, שבפסח בתחלת גאלת ישראל ממצרים שעקרה על־ידי הארה מבחינת פדיון הנ"ל, מבחינת רעוא דרעוין וכו', אבל זה לא היה אפשר להמשיך אז בשלמות עד שבועות כנ"ל, וזהמת מצרים היתה נאחזת בהן מאד, על־כן היתה עקר הגאלה על־ידי שהמשיך עליהם הארת המחין ביחד בהארה עצומה מאד שלא כסדר וכו', מה שאין כן בשום עת וזמן אפלו בשבת ושבועות. אבל אף־על־פי־כן בשבת ושבועות עולין בעליה יתרה יותר, כי אז עולין עד הדיקנא, בחינת 'רעוא דרעוין', שמשם עקר הפדיון העליון הכולל הנ"ל, וכמובן ומבאר בכונות האר"י ז"ל, עין שם היטב (פרי־עץ־חיים חג המצות פרק א). ומחמת שבפסח עדין לא נתגלה בחינת רעוא דרעוין כמו בשבת ושבועות, על־כן חמץ אסור וכנ"ל, כי צריכין לבערו ולבטלו לגמרי בכח הארת המחין שמאירין כלם בהארה עצומה מאד.

אבל כל כח המחין כלם נמשכין מבחינת רעוא דרעוין כנ"ל, כי כל ההמתקות שבעולם שכלם על־ידי המשכת איזה מח וחכמה כפי בחינת האדם והזמן וכו', הכל נמשך מבחינת 'מצח הרצון' כנ"ל. ועל־כן עקר הכח לבער החמץ ושאור בארבעה עשר בניסן הוא על־ידי ההארה שנמשכת בהעלם מבחינת מצח הרצון הנ"ל.

ועקר מצח הרצון יתגלה בשלמות נפלא לעתיד כשיבוא משיח צדקנו שנאמר בו (דניאל ז, יג): "ועד עתיק יומין מטא" וכו' כנ"ל, כי משיח יהיה כלול מכל השלשה צדיקים הנ"ל שנסתלקו ברעוא דרעוין, שהם: יוסף, משה, דוד. ועל־כן בגאלת מצרים שעדין לא נתגלה בחינת דוד כי לא נולד עדין, וכל הגאלה עקרה היתה על־ידי משה ויוסף, בבחינת (שמות יג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", על־כן לא נתגלה אז הארת דוד, ועל־כן לא היה מאיר עדין בחינת 'מצח הרצון' כראוי כנ"ל, ועל־כן צריכין לבער החמץ שהוא אותיות 'מצח' - שלא יתגברו הדינים שבמצחא דזעיר אנפין וכו' כנ"ל.

ובשבועות אז מאיר ביותר בחינת דוד, כי דוד מת בעצרת (ירושלמי ביצה פרק ב, הלכה ד). ועל־כן קורין אז 'רות' (ארח חיים סימן תצ סעיף ט), שממנה יצא דוד, והיא היתה גירת, כי משם עקר כח הגרים כנ"ל, שעולין משמד לרצון, על־ידי 'מצח הרצון' שמאיר ביותר על־ידי שנכללים כל השלשה הצדיקים האלו: משה, יוסף, דוד כנ"ל, שעקר גמר הגאלה יהיה על־ידי בחינת דוד, בחינת משיח בן דוד.

וזהו (פסחים ב.): 'אור לארבעה עשר בודקין את החמץ', ומובא בכל הספרים הקדושים, ש'ארבעה עשר' מרמז על בחינת 'דוד' שעולה ארבע עשרה וכו', עין שם שהאריכו בזה (פרי־עץ־חיים ראש חדש פרק ג). אבל לא בארו היטב עד היכן הדברים מגיעים. ועל־פי דרכנו - דעת לנבון נקל, כי עקר הכח לבער החמץ קדם פסח הוא על־ידי שנמשך בהעלם הארת דוד משיח, שעל־ידו נשלם הארת 'מצח הרצון' כנ"ל, ועל־ידי־זה אנו ממשיכין עלינו תקף הארת המחין הרבים העצומים הנמשכין בפסח, שעל־ידי־זה מבערין החמץ בארבעה עשר בניסן, 'כד אתמליא סהרא', שהוא בחינת דוד (זהר תרומה קנו.), והבן היטב.