# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/21/

וזהו בחינת מה שמבאר לעיל, שעקר גאלת מצרים היה בכח שבת. ועל־כן קורין שבת שלפני הפסח 'שבת הגדול', כנ"ל באות ט"ו, הינו כנ"ל, כי עקר הגאלה על־ידי בחינת 'מצח הרצון' שמאיר בשבת וכנ"ל. וזה שמובא בספרי קדש (עין בהגהות הצמ"ח בפרי־עץ־חיים שבת פרק ח), שאותיות שניות של 'שאר' הם אותיות 'שבת', ועל־ידי־זה בטול השאר שבעסה, בחינת (שמות יג, ז): "ולא יראה לך שאר", כי עקר בטול חמץ ושאר הוא על־ידי בחינת שבת שאז מתגלה 'רעוא דרעוין', והעקר בשבת במנחה שאז נסתלקו משה יוסף ודוד, שעל־ידיהם כל הגאלות. רק בפרטיות היתה הגאלה הראשונה עקרה על־ידי בחינת יוסף, משה כנ"ל, רק שבחינת דוד ומשיח האיר בהעלם שעל־ידי־זה היה עקר הכח להמתיק הדין ולפדותם וכנ"ל, אבל הגאלה האחרונה עדין הקץ סתום וחתום, עד שנזכה על־ידי משיח צדקנו שיהיה בחינת דוד שהוא משיח בעצמו, ויהיה כלול ממשה ויוסף ומכל השלשה אבות ומכל הצדיקים אמתיים, ואז יקים (דניאל ז, יג): "ועד עתיק יומא מטא", ויתגלה הארת 'מצח הרצון' בהארה נפלאה שלא היה עדין מעולם, ועל־ידי־זה יפדנו ויגאלנו גאלת עולם, גאלה שלמה שאין אחריה גלות, במהרה בימינו, אמן.