# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/22/

וזה שאמר התנא (ברכות יז.) 'גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך ומי מעכב שאר שבעסה' וכו', כי השאר שבעסה הפך הרצון העליון, ואי אפשר להמתיקו ולבטלו כי אם על־ידי הארת 'מצח הרצון' כנ"ל. ועל־כן באמת הזהיר אדמו"ר ז"ל מאד מאד, שיזהר האדם להתגבר עצמו מאד שיהיה לו תמיד רצונות טובים וכסופין חזקים להשם־יתברך, כי העקר הוא הרצון וכו', וכמבאר בדבריו במקומות רבים אין מספר (עין בסימן לא, ובשיחות הר"ן סימן יד ועוד). ויותר מזה הרבה לדבר עמנו. כי אפלו אם האדם הוא כמו שהוא, כל זמן שאינו מיאש עצמו, ומתגבר ברצונות טובים להשם־יתברך ולתורתו וכו', על־ידי־זה מוסיף כח יותר להצדיקי האמת שעוסקים תמיד להמשיך 'מצח הרצון', שעל־ידי־זה מעלים משמד לרצון וכו' וכנ"ל, והבן היטב.

וזה בעצמו מה שעסק התנא הנ"ל לדבר לפני השם־יתברך: 'גלוי וידוע שרצוני' וכו', כי על־ידי־זה בעצמו שטען זאת לפני השם־יתברך, על־ידי־זה המשיך על עצמו רצונות חזקים להשם־ יתברך, ועל־ידי־זה בעצמו האיר על עצמו הארת הרצון הנ"ל - לבטל השאר שבעסה המעכב אותו מלעשות רצונו.

וכל זה הוא ענין השיחה בינו לבין קונו שהזהיר אדמו"ר ז"ל אותנו מאד בלי שעור (סימן נב, וסימן כה תנינא, ועוד), כי כל ענין השיחה הזאת הוא בחינת התחזקות הרצון כנ"ל, שעל־ידי־זה נמשך עליו הארת הפדיון העליון הנ"ל. וצריך להיות חזק בזה מאד מאד בלי שעור וערך, ואז סוף כל סוף יזכה בודאי - שיהיה נמתק הכל על־ידי כח הצדיק שעוסק בפדיון הכולל הנ"ל, ואז יתהפך הכל לטובה כי שם נתתקן הכל.