# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/23/

וזה שאיתא בכונות פסח (דרוש ד'): שאז נכנס הארת לאה ברחל (פרי־עץ־חיים חג המצות פרק ד), וזה סוד בעור חמץ שהוא בליל ארבעה עשר שהוא סוד אשלמותא דסהרא וכו', והוא בעור חמץ וכו'. ולכן כל כונות ליל פסח הוא ברחל ולא בלאה וכו', כי רחל - בחינת משיח בן יוסף שיצא ממנה, ולאה בחינת משיח בן דוד שיצא מיהודה שנולד מלאה. וכל בחינת פסח שהוא יציאת מצרים גאלה הראשונה עקרה על־ידי בחינת יוסף כנ"ל, שהוא מזרע רחל, שזהו בחינת (שמות יג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו", אבל בחינת הארת משיח בן דוד אי אפשר לגלות עתה בשלמות כי עדין לא בא הקץ, אדרבא! צריכין להסתיר ולהעלים הארת לאה שמשם אחיזת הדינים, כי הדינים נאחזים בבחינת לאה ביותר, כמובא (פרי־עץ־חיים עולם העשיה פרק ג), בבחינת (בראשית כט, יז): "ועיני לאה רכות" וכו'.

אבל בזה תלוי כל הגאלה כשנזכה להמתיק תקף הדינים שבלאה, שזה לא יהיה נשלם בשלמות עד שיבא משיח בן דוד שיצא ממנה, אבל עתה שאין מתגלה בשלמות בחינת דוד, בחינת משיח בן דוד, על־כן היה תקף הנס שנעלם הארת לאה ונכלל ברחל, שהארת משיח בן דוד מאיר בהעלם בבחינת משיח בן יוסף שיצא מרחל, ועל־ידי־זה היה עקר הגאלה של פסח על־ידי בחינת יוסף שיצא מרחל. ועל־כן כל הכונות בליל פסח הוא בבחינת רחל, אבל אף־על־פי־כן מאיר שם בהעלם בחינת לאה שהוא בחינת דוד, הינו כמו שכתבנו לעיל, שעקר כל הגאלות אפלו של פסח וכו' - הכל נמשך מהארת הקץ האחרון, מבחינת משיח בן דוד, רק שהוא בהעלם, ועקר ההתגלות עתה הוא על־ידי בחינת משה ויוסף, בבחינת (שמות יג, יט): "ויקח משה את עצמות יוסף עמו" וכנ"ל.