# כה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/25/

וזה בחינת מצות קריאת־שמע שהיא עקר האמונה הקדושה, הפך העבודה־זרה, אל־אחר־ כפירות, בחינת שמד. והעקר הוא קוצא דאות ד', שהוא בחינת הצדיק כמובא (תקוני זהר תקון כא, נה:), שהוא בחינת נקדת משה שמעלה משמד לרצון, כי על־ידי קוצא דאות ד' על־ידה מבטלין ומכניעין 'אל אחר' ונכללין באחד, שהחלוק ביניהם הוא רק קוצא דאות ד'. ועל־כן צריך לארכא ביה, כמובא (זהר הקדמה יב.), הינו כנ"ל, כי קוצא דאות ד' הוא בחינת הצדיק שהוא בחינת משה שמעלה וכו', כנ"ל.

וזה בחינת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'. כי איתא (זהר בראשית יח.) שפסוק 'שמע ישראל' שבו עשרים וחמש אותיות הוא בחינת 'יחודא עלאה', ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' יש בו עשרים וארבע אותיות, והוא בחינת 'יחודא תתאה'. עשרים וארבעה אתון של 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' וכו' הם בחינת עשרים וארבעה בתי דינים הנ"ל, שצריכין להמתיקן על־ידי הארת 'מצח הרצון' הנ"ל, שזה נמשך על־ידי הצדיק בחינת משה כנ"ל. וזה בחינת מה שזכה אותנו לומר בכל יום פעמים 'שמע' ו'ברוך שם', להמשיך בחינת ההמתקה של 'יחודא עלאה' שהוא עשרים וחמש אתון של 'שמע ישראל', שעקרם קוצא דאות ד' דאחד, שזה נמשך מהארת רצון העליון הנ"ל, להמשיך משם לבחינת עשרים וארבעה בתי דינים הנ"ל, שזה בחינת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' שיש בו עשרים וארבע אותיות כנ"ל, להאיר מבחינת 'יחודא עלאה' לבחינת 'יחודא תתאה', שיהיו נמתקין גם למטה כל הדינים שבעשרים וארבעה בתי דינים הנ"ל, עד שיתבטלו כל הקלפות וכל הכפירות שבעולם, עד שיעלו כל הנצוצות הקדושים שנפלו למטה למטה מאד מאד, עד שיתגירו גרים רבים על־ידי־זה, שזה בחינת עבודת הצדיק בחינת משה שמעלה משמד לרצון כנ"ל.

וכל זה הוא בחינת ארבעים ותשעה ימי הספירה, "ממחרת השבת", "עד ממחרת השבת השביעת" וכו' (ויקרא כג, טו-טז), כי בהם עוסקין להמתיק תקף הדינים על־ידי הנפת עמר שעורים, ועל־ידי הספירה לעמר וכו', כידוע (פרי־עץ־חיים, ספירת־העמר, פרק ד). כי ארבעים ותשעה ימי הספירה הם בחינת ארבעים ותשע אותיות שבשתי פרשיות של קריאת שמע: 'שמע' ו'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' שיש בהם עשרים וחמש אותיות ועשרים וארבע אותיות כנ"ל (תקוני זהר תקון יט, לט.), להמשיך המתקה מבחינת עשרים וחמש אתון דאתמר עליהו (במדבר ו, כג): "כה תברכו" וכו', לבחינת עשרים וארבע וכו' דאתמר עלה בגלותא (תהלים עד, כא): "אל ישב ד"ך נכלם" (תקוני זהר יד.), שזהו בחינת פדיון העליון הכולל הנ"ל, ועין בספר לקוטי האר"י ז"ל בלקוטי ישעיה בדף י"ג עמוד ב'.