# כו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/26/

ועל־כן מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא בימי הספירה (יבמות סב:), כי רבי עקיבא היה בן גרים, ועלה למקום שעלה עד שזכה שיצתה נשמתו באחד (ברכות סא:), נמצא, שעקר בחינת המתקה הנ"ל על־ידו, אבל תלמידיו, אף־על־פי שהיו קדושים וצדיקים גדולים, אבל פגמו על־ידי שלא היה אהבה ביניהם, ועל־כן לא היה בהם כח להמשיך התקון הנ"ל שעסק בו רבי עקיבא - להמשיך מקוצא דאות ד', מעשרים וחמשה אתון דיחודא עלאה, מבחינת רצון העליון, מבחינת פדיון הכולל הנ"ל, למטה לבחינת עשרים וארבעה בתי דינים הנ"ל. ועל־כן מתו עשרים וארבעה אלף דיקא בימי הספירה, כי התגברו עליהם תקף הדינים שבעשרים וארבעה בתי דינים וכו'. כי אי אפשר להמשיך המתקה הנ"ל מרצון העליון שהוא בחינת התגלות עת רצון שבשבת במנחה, כי אם על־ידי אהבה ואחדות שבין ישראל, כי 'אהבה' בגימטריא 'אחד' (סימן ד').

ועל־כן אומרים במנחה בשבת - אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ - כי אז בשבת במנחה צריכין לעלות עד רצון העליון כנ"ל (אות יז), שלזה צריכין שיהיה אהבה ואחדות גדול בין ישראל, בחינת - מנוחת שלום ושלוה השקט ובטח וכו'. כי פרוד ומחלקת, חס ושלום, הוא בחינת תקף הדינים, שמשם כל הכפירות, כמובא בדבריו ז"ל כמה פעמים (עין סימן סב).

כי זה ידוע, שכל מה שצריכין לעשות יחוד עליון יותר - צריכין להעלות לשם נפשות הרבה יותר, והעקר שיתחברו ויתיחדו כלם באהבה ואחדות שאז הם נכללין במקור האחדות, כי 'קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד' (זהר אחרי עג.), בחינת: אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד וכו' וכנ"ל. ועל־כן על־ידי שלא היה אהבה ואחדות בין תלמידי רבי עקיבא, על־כן מתו עשרים וארבעה אלף דיקא, בימי הספירה דיקא, כי לא המתיקו הדינים שבעשרים וארבעה בתי דינים על־ידי ד' דאחד, שעלה לשם רבי עקיבא רבם וכו', וכנ"ל.