# כח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/28/

וזה בחינת ברכות קריאת־שמע שהם שבע ברכות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יא.): 'בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה', והתחלת ברכות קריאת־שמע הם ברכת המאורות. וכבר תמהו הפוסקים (עין בית־יוסף סימן מו, ט): מה ענין ברכת המאורות לקריאת שמע? וכמובא בדברינו מזה (הלכות קריאת־שמע הלכה ד, ח; הלכה ה, ג). אך כבר מבאר (לעיל אות כו), שעקר ענין קריאת־שמע הוא אמונת הרצון, שאנו מיחדים שמו יתברך ומאמינים שהכל ברצונו יתברך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יג:) שצריך לארכא בדלת דאחד כדי להמליכו למעלה ולמטה ובארבע רוחות העולם - להאמין שברא הכל יש מאין המחלט ומנהיג הכל ברצונו יתברך. ועל־כן צריכין אז למסר נפשו למות על קדוש ה', כי צריכין אז לבטל עצמו בתכלית הבטול, בבחינת מיתה ממש על קדוש ה' (פרי עץ־חיים שער קריאת־שמע ז, יב), כמו רבי עקיבא שיצתה נשמתו באחד (ברכות סא:), כי לכלל ברצונו יתברך צריכין בטול גמור, עד שיתקשר ויכלל בבחינת הצדיקי אמת בחינת משה שנכלל ברעוא דרעוין וכו' כנ"ל. אבל לזכות לזה שהוא בחינת 'מצח הרצון', בחינת עת רצון הנ"ל, צריכין כח הזקנים דקדשה, בחינת (ישעיה ט, יד): "זקן ונשוא פנים", שהם מכניעים בחינת הזקנים דסטרא אחרא, שהם הזקנים שאינם מוסיפים אור קדשה ודעת בכל יום ויום וכו', כמו שכתוב בהתורה 'ואת הערבים וכו'' (לקוטי תנינא סימן ד') עין שם היטב היטב, ועקר הכנעתם על־ידי הצדקה וכו', עין שם.

ובשביל זה מתחילין קדם קריאת־שמע לברך אותו יתברך על המאורות אשר ברא ברצונו, דהינו ברכת 'יוצר אור ובורא חשך' - להעיד ולגלות ולפרסם בכל יום ויום מחדש שהשם־יתברך בעצמו ברא את האור ואת החשך, את היום ואת הלילה, וכל הגלגלים וחמה ולבנה וכוכבים וכל צבאם, ואין שום טבע כלל, הפך דעת חכמי הטבע שאומרים שיש טבע ותולין הכל בטבע ובאותות השמים, בחינת (תהלים עד, ד): "שמו אותתם אתות", כי שוא ושקר והבל וכזב ידברו, כי כל המאורות וכל הנהגתם הכל מאתו יתברך, שזהו בחינת קדשת יום טוב, שקורא ומגלה את הרצון וכו', כמו שכתוב שם.

וזה עקר אור יום, בחינת (בראשית א, ה): "ויקרא אלקים לאור יום", שצריכין שבכל יום יאיר ביותר בתוספת אור קדשה ודעת כמו שכתוב שם. כי עקר הוא האמונה דהינו אמונת הרצון, וכל מה שאנו מעידין ומפרסמין שהוא יתברך ברא הכל ומנהיג הכל ברצונו, על־ידי־זה נתוסף אור וקדשה גדולה על האדם ועל כל העולם כלו ועל כל העולמות התלויים בו.

כי כל מי שטועה ונתעה, חס ושלום, אחר טעות הטבע, ואומר, שמתנהג חס ושלום בטבע, עליו נאמר (ישעיה יג, י): "חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו", כי חשך עליהם היום, כי עליהם נאמר (שם ה, יב): "ואת פעל ה' לא יביטו ואת מעשה ידיו לא ראו", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיט:): 'שלא ברכוהו יוצר אור שחרית ומעריב ערבים ערבית'.

כי זה ידוע, שעקר האור הוא אור הדעת האמתי, כמו שכתוב (קהלת ב, יג): "שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך", ועקר החכמה והדעת הוא לדעת האמת שהכל מתנהג ברצונו יתברך, כי דעת של שקר וכזב אינו דעת כלל, אדרבא! הוא גרוע מן הכסיל והפתי והמשגע, מאחר שהוא חכם בעיניו ונתעה בחכמתו לבאר שחת לכפר, חס ושלום, ברצון הבורא יתברך הבורא ומנהיג הכל ברצונו ותולה בטעות הטבע, וכמו שכתוב (ישעיה ה, כא): "הוי חכמים בעיניהם" וכו', וכתיב (משלי כו, יב): "ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו", וכתיב (ירמיה ט, כב-כג): "אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי", וכתיב (שם ח, ט): "הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם", וכמו שכל המחקרים בעצמן כותבים כמה פעמים בלי שעור, שעקר החכמה הוא אמת, ומאחר שאנו רואים שהם פורקין על תורה ומצו‍ת בפרהסיא, ובהצנע, עד שבסוף רבם ממירים דתם, בפרט בעתים הללו, כאשר אנו רואין בעינינו כמעט בכל יום, אוי לעינים שכך רואות! איך יפצה פיהם שהם חפצים בהאמת? כאשר הם מדפיסים בקרחיהם הרעים בכל פעם.

הכלל, שעקר האור יום הוא אור דעת האמתי, שהוא בחינת ברכת יוצר אור שחרית, ומעריב ערבים ערבית, שאנו מאמינים ומפרסמין בפה ובלב שלם שהוא יתברך יוצר אור ובורא חשך וכו', ובזה מאיר כל יום ויום בתוספת אור יותר, כמו שאומרים בכל יום: ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, שזה העקר, שצריכין להאמין שאין הקדוש־ברוך־הוא עושה דבר אחד שני פעמים, מכל שכן פעמים אין מספר, שמיום בריאת שמים וארץ הוא מעביר יום ומביא לילה וכו', גולל אור וכו' וגולל חשך מפני אור וכו', בכל יום ויום בחכמה נפלאה כזאת, ומי בער ולא ידע וכסיל ולא יבין את זאת, איך שיך שחכם כזה יעשה חכמה נפלאה כזאת פעמים אין מספר בלי התחדשות נפלא בכל פעם, ובשביל תכלית נצחי וקים לטובת כל הברואים לנצח.

אך באמת אנו מאמינים שהוא יתברך עושה חדשות בכל עת, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, 'מחדש' ממש, שבכל יום נעשים חדשות נפלאות ממש שלא נעשו מעולם, וכמובא בדברינו (הלכות תפלין הלכה ה' אות ה'; הלכות טוען ונטען, הלכה ה', אות ו') בשם ה'עץ־חיים' (שער א', ענף ה'), מהשנויים שנעשים בכל עת ורגע, וכמו שכתוב בהתורה 'ויהי מקץ וכו' (סימן נד אות ב'), וכל עקר כונתו יתברך לרמז ולעורר כל בני אדם לרצונו יתברך. ואנו צריכין לעורר עצמנו בכל יום ויום לברך אותו יתברך על זה, ולברך ברכת קריאת־שמע וקריאת־שמע בפה מלא ובלב שלם, ולשום לבנו היטב למה שאנו מוציאין בפינו, בבחינת (ברכות טו.): 'השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך', שאנו אומרים בכל יום: יוצר אור ובורא חשך וכו', ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, 'מחדש' ממש כנ"ל, ובזה שאנו משימין לב לזה ומאמינים בזה בלב שלם, כמו שמבאר בדברינו (בהלכות קריאת שמע הלכה ב' אותיות ב-ג, ברכת הריח הלכה ד' אות מ'; ספר תורה הלכה ד, אות כא) על פסוק (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים רבה אמונתך" וכו', עין שם, בזה דיקא מאיר כל יום ויום בתוספת אור יותר, וכנ"ל.

וזה בחינת קדשה שאומרים בברכת יוצר אור, כי זה עקר קדשתו יתברך כשמפרסמין שהכל ברצונו יתברך, בחינת "מקרא קדש" הנ"ל בתורה הנ"ל, שמבאר שם ש'קדש' בחינת רצון, כי זה עקר קדשתו כנ"ל. ועל־ידי הקדשה שמזכירין אז, על־ידי־זה האדם ממשיך על עצמו בכל יום תוספות קדשה.

נמצא, שעל־ידי ברכת המאורות אנו נכללין בהזקנים דקדשה שמוסיפין אור קדשה ודעת בכל יום, כי על־ידי ברכה זאת כפי מה שזוכין לאמרה בכונה ובלב שלם נתוסף אור וקדשה על האדם בכל יום, וכנ"ל.

וכן בסיום הברכה, ב לאל ברוך נעימות, חוזרים ומזכירים 'עושה חדשות', ומסימין: המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, כי זה עקר שבח הברכה - להאמין שהוא יתברך מחדש בכל יום ממש מעשה בראשית בחכמה נפלאה, באפן שיגלה שהכל ברצונו לכל מי שחפץ להכלל ברצונו יתברך.

כי הבחירה חפשית והשם־יתברך עושה חדשות נפלאות בכל יום ובכל עת ובכל שעה, באפן שיתעורר האדם להסתכל על האמת לאמתו. ואף־על־ פי־כן אינו מגלה הכל לגמרי, רק באפן שיהיה נשאר להאדם בחירה, אך בחכמתו וטובו הנפלא מחדש בכל יום מעשה בראשית, באפן שתהיה מדה טובה מרבה שיתגלה הארת רצונו בכל פעם יותר, עד שבכל יום ויום נתעוררין כמה וכמה לשוב לרצונו יתברך, עד שסוף כל סוף ישובו הכל אליו ויתגלה הרצון לעין כל, שעל זה מבקשין בכל יום אחר המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית וכו': 'אור חדש על ציון תאיר' וכו', כי אז יתגלה אמתת הרצון לעין כל, כמו שכתוב (ירמיה לא, לג): "כי כלם ידעו אותי" וכו', הינו כאומר: מאחר שאתה מחדש בטובך בכל יום מעשה בראשית בחדושים נפלאים חדשים בכל פעם, וכל כונתך בשביל התכלית הטוב הנצחי, להאיר בלבות בני אדם הארת הרצון וכנ"ל, על־כן אנו מבקשים אותך שתמהר לגמר זאת להאיר באור חדש על ציון, שהוא אור אמונת הרצון שיאיר אז שזה העקר, ו 'כלנו נזכה לאורו', כי זה עקר תכליתנו ותקותנו לנצח. נמצא, שעל־ידי ברכה זאת אנו ממשיכין עלינו תוספות אור קדשה ודעת, שעל־ידי־ זה אנו נכללים בהזקנים דקדשה וכו', שעל־ידי־זה התגלות הרצון כנ"ל.

ואחר־כך אומרים ברכת 'אהבת עולם', שהוא בחינת קבלת התורה בכל יום מחדש, כמו שאנו מבקשים שם: ותן בלבנו בינה וכו' ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים וכו', כי עתה אנו צריכין לקשר כל הרצונות לשרש הרצון, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, וזה נעשה על־ידי התורה שקבלנו על־ידי משה רבנו שעוסק בזה לקשר כל הרצונות לשרש הרצון, למצח הרצון וכו', כמו שכתוב שם. ובחמלתו חמל עלינו ונתן לנו את תורתו הקדושה, שעל־ידי־זה יהיה לנו כח לכל אחד ואחד לעסק בזה לקשר כל הרצונות לשרש הרצון, כי כל התורה והמצו‍ת הם כלם רצונו יתברך, כמו שאמרו (ספרי שלח א): 'נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני', ועל־כן על־ידי שמקימין מצוות התורה מקשרין כל הרצונות לשרש הרצון שהוא רצונו יתברך, בבחינת: 'בטל רצונך מפני רצונו' וכו' (אבות ב, ד). כי זה כלל כל מצו‍ת התורה שישראל מקימין בכל יום, כמו למשל שרצונו של אדם לאכל מיד בבקר, והוא מבטל רצונו מפני רצון השם־יתברך וממתין עד אחר התפלה, והרבה מוסיפים להרעיב עצמן על דברי תורה ולומדין ואומרים תהלים וכו' אחר התפלה, וכן אחר התפלה אינו אוכל מה שאסרה תורה, וממתין באכילתו עד שיטל ידיו וכו', וכיוצא בזה בכל מצו‍ת התורה, והיראים מוסיפים לקדש עצמן גם במתר להן וכו'. נמצא, שכלל התורה הוא לקשר כל הרצונות שבעולם אל שרש הרצון כנ"ל. וזהו בחינת ברכת 'אהבת עולם', שאז מבקשים על קיום התורה, 'לעשות רצונך בלבב שלם' וכו', הינו כנ"ל.

ואחר־כך אומרים קריאת שמע - שהוא תכלית הבטול והכלליות ברצון העליון וכנ"ל, כי אז נכללים לגמרי בשרש הרצון, בבחינת הסתלקות משה שנסתלק ב'רעוא דרעוין' וכנ"ל. ואחר־כך אומרים 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד' שיש בו עשרים וארבעה אתון (תקוני זהר יד.), להמתיק העשרים וארבעה בתי דינים וכו', ולהמשיך הארת הרצון בכל הנופלים והיורדים ובכל הרחוקים מאד מאד, שנפלו על־ידי תקף הדינים, על־ידי שלא התגברו לכבש את יצרם שנמשך מדינים, שכל תקנתם על־ידי הארת הרצון שנמשך להם מלעלא ולעלא עד לתתא לתתא על־ידי בחינת משה שעומד בין שמד לרצון וכו' וכנ"ל, שמאיר בחמלתו גם בהם הארת הרצון שיהיה רצונם חזק בכל פעם להכלל ברצונו יתברך, שכל זה הוא בחינת 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', בחינת: 'ציקי קדרה' וכו', כנ"ל.