# ל

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/30/

ועל־כן בערבית מברכין שתי ברכות לאחר קריאת שמע, ומוסיפין ברכת השכיבה והקימה, שהוא: השכיבנו וכו' והעמידנו לחיים טובים ולשלום, ומסימין: שומר עמו ישראל לעד. כי עקר התחזקות האמונה צריכין בבחינת לילה וחשך, שהיא בחינת הגלות שדומה ללילה (עין רש"י סנהדרין צד.), כי שרש יום ולילה נמשכין מבחינת דעת הקדוש ואמונה הקדושה, כידוע. ומי שזוכה לאמונה שלמה אזי לפי בחינתו: "לילה כיום יאיר כחשכה כאורה" (תהלים קלט, יא), כמו שכתוב (שם): "גם חשך לא יחשיך ממך" וכו', וכתיב (מיכה ז, ח): "כי אשב בחשך ה' אור לי" וכו'. וזה בחינת שצריכין לכלל מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, כי הכל אחד, כי אמונה ודעת דקדשה כלא חד, כמו שכתוב (הושע ב, כב): "וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'", וכמובא בדברינו הרבה בזה (הלכות משא ומתן הלכה ד, ג).

ועל־כן בלילה אין מזכירין סדר קדשה בברכת 'מעריב ערבים', כי 'קדש' - בחינת מחין ודעת, כידוע (זהר אחרי סא.), שזה מאיר רק ביום, אבל בלילה מחזקין עצמן רק באמונה לבד, בבחינת (תהלים צב, ג): "ואמונתך בלילות", ואחר־כך מקשרין כל הרצונות לשרש הרצון על־ידי ברכת 'אהבת עולם' וכו' וכנ"ל, ואחר־כך אומרים קריאת־שמע וכו' כנ"ל.

ואחר־כך ברכת 'אמת ואמונה'. כי בבקר אומרים 'אמת ויציב ונכון וקים' וכו', כי אז הוא בחינת התגלות אור האמת שיתגלה בעת הגאלה שהוא בחינת יום, אבל בלילה, בחינת חשכת הגלות, אז עקר ההתחזקות הוא על־ידי האמונה לבד, שזהו בחינת ברכת 'אמת ואמונה' ערבית, שהוא גם כן ברכת הגאלה, בחינת פדיון הנ"ל, כמו שמסימין: כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו וכו' ומסימין: 'גאל ישראל'.

ואחר־כך מוסיפין ברכת 'השכיבנו', זה בחינת מה שכתוב בהתורה הנ"ל (באות יא), שאפלו כשנתגלה הרצון וכו' על־ידי הצדקה, אזי הוא חוזר ומתגבר מצח הנחש להטיל ספק ברצון וכו', ואזי צריכין להתחזק לחזר ולתן צדקה וכו', עין שם. ובזה תלוי כל עקר המלחמה של איש הישראלי בכל העתים העוברים עליו כל ימי חייו, ובפרט המתחילים לגשת אל הקדש להתקרב להשם־יתברך, לצדיקי אמת, שיש הרבה שכבר זכו לבחינת גאלה, שהוא בחינת הארת הרצון, שכבר רצונם וגעגועם וכסופם להשם־יתברך ומתקרבים אליו יתברך וכו', אבל אחר־כך נופלים מזה.

וזה כלל, שכל ההתרחקות והנפילות בשרשם נמשך מפגם אמונת הרצון שמשם כל התאוות וכו', והעקר נמשך מבחינה הנ"ל, מחמת שאין הרצון חזק עדין, והסטרא אחרא בחינת מצח הנחש שיונק מזקן דסטרא אחרא חותר ומתגבר להטיל ספק ברצון, כי בודאי אי אפשר לו לכפר בהרצון לגמרי, כי כבר לחמו עמו הצדיקי אמת, משה רבנו והבאים אחריו, ונצחו אותו, וגלו הרצון בעולם על־ידי "כל האתות והמופתים וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (דברים לד, יב), ועל־ידי התורה הקדושה הנעימה שנתן לנו בכתב ובעל פה, ועל־ידי כל הנביאים והזקנים והצדיקים הקדושים שבאו אחריו שגלו חדושי תורה נפלאים ונוראים ונשגבים כאלה וכו', אך עקר כחו עדין ללחם עם חלושי כח שבישראל, הוא רק על־ידי בחינה הנ"ל שהוא מטיל ספק ברצון, ויש בזה הרבה לדבר.

וזה בחינת פגם הערב רב שעשו את העגל על־ידי־זה שאמרו (שמות לב, כג): "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו"; "לא ידענו" דיקא, שהטילו ספק ברצון, שהוא בחינת קדשת משה שעסק לגלות הרצון על־ידי יציאת מצרים ומתן תורה באותות נוראות כאלה, עד שגם הערב רב לא יכלו לכפר לגמרי בשום אפן, רק התנכלו להטיל ספק ברצון, בבחינת: "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו" וכנ"ל, וכל זה על־ידי שאחר קצת לבוא, בחינת (שם פסוק א): "וירא העם כי בשש משה" וכו'.

כי מי שרוצה להמשיך על עצמו אמונת הרצון ולהנצל מכל הצרות על־ידי־זה, ולמלאת כל חסרונותיו רק על־ידי־זה, הוא צריך להמתין ולהמתין, בבחינת (איכה ג, כו): "טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'", וכמבאר לעיל מזה (אות כב, ולהלן אות סה). והם עשו בהפך ממש, שעל־ידי שראו "כי בשש משה" - התגברו להטיל ספק ברצון, עד שעשו עבודה־זרה שהוא הפך אמונת הרצון, שעל־ידי־זה סבלנו מה שסבלנו בכל הדורות שעברו עד היום שהגלות מתארך מאד, שהכל מחמת חטא העגל, כמו שכתוב (שמות לב, לד): "וביום פקדי ופקדתי" וכו'.

כי עקר הגלות על־ידי חסרון אמונה, כמובא כמה פעמים בדברינו (עין סימן ז; ובהלכות תשעה באב הלכה א' אות א'). ועקר חסרון אמונה הוא בבחינה הנ"ל, שכל מה שבאין הצדיקי אמת ועושין מה שעושין בהתגלות תורתם הנפלא וכו', הוא מתנכל בכל עת בכלל ובפרט על כל אחד ואחד להטיל ספק ברצון. כי גם מה שהרבה נופלים בדעתם אחר שהתחילו קצת בעבודת ה' ואינם מתחזקים עוד ברצון חזק להשם־יתברך, נמשך גם כן מזה, מבחינת ספקות הנ"ל, כי הכל אחד והא בהא תליא, כמבאר בדברינו בהלכות ערב (הלכה ג') על־פי התורה הזאת, עין שם.

כי כל מה שחזקים יותר באמונת הרצון שהכל ברצונו יתברך, בודאי מתחזק יותר רצון האדם לעשות רצונו, כי סוף כל סוף מה יהיה התכלית ממנו וכו'? אך על־ידי התגברות הבעל דבר, מטיל ספק בלבו כאלו אין לו עוד תקוה לשוב אליו יתברך, וכאלו אינו פועל ברצון הטוב כלום, חס ושלום, מה שבאמת הוא להפך, כי עקר היהדות הוא הרצון, כמו שהאריך אדמו"ר ז"ל בכמה שיחות בלי שעור (עין שיחות הר"ן סימנים יד, נא), ומחמת זה מתרשל גם ברצון הטוב. וכל זה נמשך מהטלת ספק הנ"ל, ומשם אריכת הגלות כנ"ל.

ועל זה מתפללין ברכת 'השכיבנו', אחר שכבר סימנו 'גאל ישראל' שהוא בחינת פדיון הנ"ל שהוא על־ידי הארת הרצון כנ"ל, אחר־כך חוזרין ומתפללין על אריכת הגלות שדומה ללילה ושנה, כמו שכתבתי במקום אחר (הלכות השכמת הבקר ה, ט; ברכת השחר ג, יב; קדושין ב, ג; ולעיל אות ד), שעקרו מחמת שמטיל ספק כנ"ל, ומשם עקר השנה. כי מרבוי הבלבולים של בחינת לילה שהוא חשכת הגלות, צריכין לשכב ולישן ולבטל דעתו לגמרי, כי עקר השנה בשביל לחדש נשמתו שהוא שכלו בתוך האמונה, בבחינת (איכה ג, כג): "חדשים לבקרים" וכו', כידוע (זהר ויקהל ריג:).

ועל זה אנו מתפללין אחר ברכת 'גאל ישראל': השכיבנו לשלום וכו' והעמידנו לשלום והסר ממנו אויב וכו', שכלם נמשכין מהכפירות ברצון, שהם בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים, שברחמיו יצילנו מהם ונזכה לשכב ולישן בשלום ולעמד בשלום, כי שלום בחינת אמונה, כמו שכתוב במקום אחר (סימן סב) - הינו שבכל אריכת הגלות בכלל ובפרט שהוא בחינת חשך ושנה נזכה לשכב ולעמד בשלום, שתתחזק אמונתנו בכל פעם יותר ונהיה נצולים מספקות, וישמר צאתנו ובואנו לחיים ולשלום מעתה ועד עולם.

ומסים: שומר עמו ישראל לעד, כי 'אין לנו על מי להשען כי אם על אבינו שבשמים', כמו שאמרו רבותינו ז"ל בסוף מסכת סוטה (דף מט:) לענין אריכת הגלות ועוקבא דמשיחא, כי 'שמור' בחינת אמונה, כידוע (תקוני זהר יב.). כי משם עקר השמירה.

ובשבת מברכין: הפורס סכת שלום - כי עקר התקון על־ידי שבת, שאז עקר הארת הרצון כנ"ל (אות יז), ועל־כן אין צריכין אז לבקש על שמירה כמו שכתבו הפוסקים (טור ארח חיים סימן רסז), כי אז נפרס סכת שלום, כי אז התגלות 'רעוא דרעוין' כנ"ל.