# לו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/36/

גם על־ידי רבוי הספרים הקדושים שמחדשים בתורה, על־ידי־זה מבטלין הספקות שרוצה בחינת מצח הנחש להטיל ברצון. כי עקר הספרים הקדושים שבתורה הם לבטל הספקות שבתורה, כי בכל דור ודור נחלש הדעת, עד שאין יודעין הפרוש שבספרי אמת, על־כן באים החכמים אמתיים שבכל דור ודור ומבארין לנו באורים ופרושים וחדושים בכל דברי התורה הקדושה, ומחברין מזה ספרים קדושים, כדי לבטל הספקות שיש בדברי התורה שנכתבו מכבר, וזה הן בנגלה והן בנסתר, שכל הספרים באים לבאר הספקות. וכל הספקות שבתורה כלם הם בחינת ספקות ברצון, שאין יודעין רצונו יתברך שבתורה בשלמות, כי כל מצו‍ת התורה הם רצונות שלו, שרצה שזאת המצוה נקים כך וזאת המצוה כך, כגון תפלין בארבע פרשיות ועל העור וכו', וכמו שכתוב בדבריו ז"ל (סימן לג), וכשיש ספק באיזה דין בתפלין, הוא בחינת ספק ברצונו יתברך איך היה רצונו יתברך במצוה זאת, כגון הספק שנפל על־ידי המחלקת בין רש"י ורבנו תם בענין סדר הפרשיות, וכיוצא, וכן כל הספקות שבדיני אסור והתר וכו', שכל המחברים הכשרים באים לבאר הספקות שבתורה ומחברים מזה כמה ספרים - הכל לבאר הספקות.

וכל מה שמבארים הספקות ביותר, מבטלים הספקות שמטיל מצח הנחש ברצון, בבחינת המתקת הדין בשרשו, כי מאחר שמתיגעים החכמים אמתיים לבאר הספקות שבתורה שהם הספקות של רצונו יתברך, בזה הם מחזקים את אמונת הרצון מאד מאד, כי בזה מפרסמין שהעקר הוא לעשות רצונו יתברך, רק שנפל לנו ספק איך הוא רצונו במצוה זאת, ועל זה הם מתיגעים לבאר לנו איך לכון רצונו יתברך. וכל מה שמתחזקים לכון רצונו יתברך בזה נתחזק אמונת הרצון, כי הא בהא תליא וכנ"ל, כי בודאי כל מה שחזקים יותר שהכל מתנהג ברצונו יתברך בודאי מתחזק הרצון של האדם לעשות רצונו, וכן כל מה שרוצים יותר לעשות רצונו יתברך מתחזק האמונה יותר שהכל ברצונו, כי "כל מצו‍תיך אמונה" (תהלים קיט, פו) וכנ"ל, וכמבאר מזה בהלכות ערב (הלכה ג' אות יד).

נמצא, שהספרים הקדושים שמתחדשים בכל דור הם בחינת חזוק הרצון - לבטל הספק של מצח הנחש כנ"ל, כי על־ידי שהספרים מבארים כל הספקות שבתורה שהם בחינת ספקות איך הוא רצונו יתברך בפרטיות בכל דיני המצו‍ת, על־ידי־זה מבטלין הספקות הרעים הנפולים שהם הספקות שמטיל מצח הנחש ברצון וכו' וכנ"ל. ועל־כן כשנותנין צדקה בשביל רבוי ספרים קדושים, בזה מבטלין ביותר מצח הנחש בתכלית הבטול, כי כבר מבאר שעקר התגברותו הוא ביותר על־ידי הספקות כנ"ל, ובטולו על־ידי הצדקה, בבחינת: 'הדר אתא תנינא ותליא לה ואחיה וקא בעי בלע לספינתא, הדר אתי צפרא פושקנצא, בחינת עורב, בחינת צדקה, וקא פסקא לרישיה' (כמבאר בהתורה הנ"ל), ועל־כן על־ידי הצדקה שנותנין בשביל הספרים הנ"ל שמבטלים הספקות בשרשם נעשה תקון הצדקה בשלמות נפלא, כי עוקרים כל מצח הנחש לגמרי שלא יוכל עוד להטיל ספקות כלל כנ"ל.

וזה (תהלים קיט, קמב): "צדקתך צדק לעולם", שיהיה קיום להצדקה לעולם, זה זוכין על־ידי (שם): "ותורתך אמת", על־ידי שנותנין צדקה לחבר ספרים ולהאירם בעולם, לבאר דברי התורה, שידעו הכל אמתת התורה, בחינת: "ותורתך אמת", על־ידי־זה בודאי: "צדקתך צדק לעולם", כי זאת הצדקה קימת לעולם, כי עקר תקון הצדקה נמשך על־ידי־זה ביותר, כנ"ל.