# לח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/38/

וזהו גם כן מה שכתוב בהתורה 'חדי רבי שמעון' (סימן סא) שעל־ידי המחלקת נעשה ספר, בחינת (איוב לא, לה): "וספר כתב איש ריבי". כי כל המחלקת הם בחינת ספקות, שמרבוי השכחה נתרבה המחלקת (שבת קלח:), ועל־ידי־זה צריכין לספרים רבים לברר הספקות ולברר ההכרעה ופסק ההלכה שבין החולקים, ועל־ידי שמתקנים אלו הספקות בשרשם שבקדשה, על־ידי־זה מתבטל הספקות שהם הכפירות של מצח הנחש, שעקרו על־ידי הספקות שמטיל ברצון וכו' כנ"ל.

וזה (קהלת יב, יא): דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות [כלם] נתנו מרעה אחד, ודרשו רבותינו ז"ל (חגיגה ג:) שאף־על־פי שאלו מטמאין ואלו מטהרין וכו' אלו ואלו דברי אלקים חיים, כי כלם נתנו מרעה אחד וכו', ועל־כן נסמך לזה (קהלת שם): "ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ", כי בשביל זה צריכין ספרים הרבה אין קץ, לבאר בכל פעם בכל דור ודור הספקות וחלוקות העצות שיש לכל אחד, שאינו יודע איך למלט נפשו ממה שצריך להמלט, כאשר יודע בנפשו. ועקר התקון הוא - הרצון החזק בלי שעור כנ"ל, אבל גם על זה צריכין ספרים קדושים אמתיים הרבה - לחזק רצונו מחדש בכל פעם בכל יום ויום מחדש.

ועקר התקון על־ידי הצדקה, ועל־כן הצדקה שנותנין בשביל ספרים אלו - יקר מכל, כי זה עקר תקון הצדקה כנ"ל, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ויקרא רבה כב, ב): "אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה" (קהלת ה, ט), שדרשו רבותינו ז"ל (קהלת רבה ה, ח), ומובא בפרוש רש"י, שאפלו מי שאוהב מצו‍ת לא ישבע וכו', כי אם כשיש בהם מצוה שתתקים לעד, כגון כתיבת ספר תורה ובנין בית־המקדש וכו', מכל שכן כשפועל בצדקתו לזכות את הרבים בספרים חדשים קדושים, שהם בחינת קיום התורה לכל אחד לבטל הספקות וכו' כנ"ל, בודאי אין קץ לשכרו וצדקתו עומדת לעד, כי בכל פעם בכל דורות הבאים מזכה את ישראל שתתקים התורה על־ידו, אשרי לו!

וזה (תהלים קו, ג): "אשרי שמרי משפט", שהוא התורה, ששומרה שלא תשתכח על־ידי שמזכה את הרבים בספרים קדושים כנ"ל. וזהו (שם): "עושה צדקה בכל עת", כי בכל עת עושה צדקה, כי לומדים בספרים שמכניסין קיום התורה בעולם וכו'.

כי עקר מה שהתירו לכתב תורה שבעל פה היה מחמת רבוי השכחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (גטין ס.), והשכחה נמשך מחטא העגל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין נד.): 'אלמלא נשתברו לוחות' וכו', וחטא העגל היה בחינת ספקות כנ"ל באות ל', על־כן התירו לכתב תורה שבעל פה משום "עת לעשות לה'" (תהלים קיט, קכו), כדי לבטל הספקות וכו' כנ"ל.

וזה (מלאכי ג, טז): "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו, ליראי ה' ולחשבי שמו", ודרשו רבותינו ז"ל (ברכות ו.) על התחזקות הרצון, כמו שאמרו שם: 'מאי "ולחושבי שמו"? אפלו חשב לעשות מצוה ולא עשאה' וכו', דהינו שיהיה לו רק רצון טוב לעשות רצונו יתברך, נחשב כאלו עשאה. ועל־ידי־זה נכתב ספר, בחינת: "ויכתב ספר זכרון לפניו" וכנ"ל. וכל מה שנכתב ונתחבר ספר יותר - נתחזק הרצון יותר, וכן כל מה שמתחזק הרצון - יותר נעשים ספרים הרבה יותר, בבחינת: "עשות ספרים הרבה אין קץ", כי כן חוזר חלילה. וזהו: "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו" וכו', שמדברים מהתחזקות הרצון, שמדברים יראי ה' זה עם זה ביראת שמים ומשתוקקים להשם־יתברך, הפך הכופרים ברצון שנזכרו שם תחלה בפרשה זאת, שמדבר שם מהמטילים ספק ברצון, כמו שכתוב שם (מלאכי ג, יד): "אמרתם שוא עבד אלקים וכו', גם נבנו עשי רשעה" וכו', ומסים שם: "אז נדברו יראי ה'" וכו', ופרש רש"י: שמדברים היראים והכשרים זה עם זה שלא להטות אחר דבריהם, חס ושלום, הינו כנ"ל - שלא יכפרו ולא יטילו שום ספק ברצון וכו', ועל־ידי־זה: "ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר" וכו' עד "ולחשבי שמו" וכו', כי על־ידי־זה נתרבים ספרים קדושים ונתחזק הרצון בכל פעם יותר, וכנ"ל.