# מב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/42/

וגם דעת לנבון נקל, שזה הפסוק (ויקרא כב, ז): "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", מרמז על ביאת שמשו ביומו האחרון בעת פטירתו (עין זהר מצורע נג.), שהוא בחינת ביאת השמש של כל ימי חייו, שיש שעקר גמר טהרתו יזכה רק אחר ביאת שמשו לגמרי, וכעין שאמרו רבותינו ז"ל (יומא פו.) שיש כמה וכמה שאף־על־פי שעשו תשובה והיה להם יסורים - עדין תשובה ויום כפור ויסורין תולין, עד יום המיתה שמכפר. ועל־כן כל מי שהוא בבחינה זאת, אם יפל, חס ושלום, בדעתו מחמת זה שעובר עליו - לא יזכה גם אחר יום המיתה, שהוא אחר ביאת שמשו, לאכל מן הקדשים. כי בודאי הטמא לגמרי ולא טבל עדין - אין מועיל לו הערב שמש, רק זה שהתיגע כל ימיו בכל מה שעבר עליו והתחזק ברצון הנ"ל וטבל במקוה והתחיל בכל יום להטהר עצמו וכו', אף־על־ פי שלא עלתה בידו להטהר בשלמות, אף־על־פי־כן 'לית רעותא טבא דאתאביד' (זהר תרומה קנ:), מכל שכן דבור טוב ומעשה טוב, עד שיזכה שישלם טהרתו אחר ביאת שמשו ביומו האחרון, בבחינת (ויקרא כב, ז): "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", שהוא חלקו הטוב לעולם הבא, שיזכה אליו תכף אחר ביאת שמשו, ולא יצטרך להתגלגל ולסבל מה שצריך לסבל מי שלא הכין את עצמו כלל בימי חייו. כי אז ביום האחרון מתקבצים כל מה שחטף טוב בזה העולם בכל יום ויום, וכל רצון ורצון טוב שהיה לו בכל יום ויום כל ימי חייו, ורק זה הוא תקותו והשארתו לנצח, ואז ידע ויבין כל אחד ואחד החלוק שבין מי שהשתדל ורדף אחר התכלית ברצונות חזקים בכל יום, אף־על־פי שלא זכה אליו בשלמות, ובין מי שלא השתדל כלל. וכמו שכתוב (מלאכי ג, יח): "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" וכו' - שיהיה חלוק אפלו בין מי ששנה פרקו מאה פעמים למי ששנה פרקו מאה פעמים ואחד (חגיגה ט:), מכל שכן וכל שכן בין המשתדל לאינו משתדל. והעקר כפי התקרבותו לצדיקי אמת הנכללים בזקנים דקדשה, העוסקים להעלות כל הנופלים והרחוקים מאד מאד ממקומם שהם לרצון עליון וכנ"ל, אשרי שיאחז בהם.