# מג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1596/65/43/

וזה בחינת שלש פרשיות שבקריאת שמע, שהם: 'שמע', 'והיה אם שמע', 'ויאמר', שהוא פרשת ציצית שקבעו בקריאת שמע, כי שלש פרשיות אלו הם כנגד שלש רגלים מקראי קדש שבהם מתגלה הרצון, כמבאר שם בהתורה 'ואת הערבים' הנ"ל.

ויש לבאר בפרטיות, כי פרשת 'שמע' הוא כנגד בחינת פסח, שהוא בחינת התגלות הרצון בכלל, כי בפסח היה עקר יציאת מצרים באותות נוראות מאד, שעל־ידי־זה נתגלה לעין כל שהכל מתנהג ברצונו יתברך לבד, וזהו בחינת פרשת 'שמע' שהוא בחינת קבלת על מלכות שמים בכלל, הינו שבפרשת 'שמע' אנו מגלין שה' אחד והכל ברצונו יתברך לבד, וראוי לנו לקבל עלינו על מלכותו, כי הוא לבדו מלך יחיד ואין זולתו, שזהו בחינת פסח, שנתגלה שהכל ברצונו יתברך והוא לבדו מולך בעולם.

אבל עדין לא נתגלה בפרטיות רצונות של השם־ יתברך, במה נזכה לעבד אותו ולעשות רצונו? עד חג השבועות הקדוש, שאז קבלנו תורתו הקדושה כל העשרת הדברות שכלול בהם כל התרי"ג מצוות, שבהם גלה לנו רצונו בפרטיות, שרצונו לעבד אותו באלו המצוות - לשמר את השבת ושארי המצוות, שכלם הם רצונות שלו. וזהו בחינת 'והיה אם שמע' שהוא בחינת קבלת על מצוות. וזה בחינת מה שכתוב שם (סימן ד' תנינא), שצריכין לקשר כל הרצונות לרצון השם־יתברך, שהוא בחינת רצון שברצונות וכו', כי כל זה נעשה על־ידי התורה שקבלנו בשבועות על־ידי משה רבנו, עליו־השלום, כי על־ידי התורה והמצוות מקשרים כל הרצונות לרצון השם־יתברך [וכמו שמבאר לעיל (באות כח) על ענין ברכת 'אהבת עולם', עין שם].

וכל זה זוכין על־ידי צדקה כמו שכתוב שם, ועל־כן בכל הרגלים חיבים ביותר לתן צדקה, כמו שכתוב (דברים טז, יא): "ושמחת לפני ה' אלהיך וכו' אתה ובנך וכו' והגר והיתום" וכו', 'אם אתה משמח שלי אני משמח את שלך" וכו'. וכן מחיבים להרבות בקרבנות, כמו שכתוב שם (פסוק טז): "ולא יראה את פני ה' ריקם, איש כמתנת ידו" וכו', כי קרבנות הם בחינת נדבת לב, בחינת צדקה, כמו שנכללו בפסוק אחד, כמו שכתוב (דברים כג, כד): "מוצא שפתיך תשמר" שנאמר על הקרבנות, עד: "בפיך" - 'זו צדקה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה ו.). כי ברגלים שאנו צריכין ביותר לקרא את הרצון ולגלותו, על־כן צריכין אז להרבות בצדקה ביותר כנ"ל.

אבל אף־על־פי שקבלו התורה בשבועות - חזרו וקלקלו על־ידי הערב רב בחטא העגל, שהוא עבודה־זרה, כפיר ות, שנמשך ממצח הנחש, והעקר על־ידי הספקות הנ"ל שחזרו והתגברו להטיל ספק ברצון, בבחינת (שמות לב, א): "כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו" וכנ"ל (באות ל). ועקר התקון היה באלול ותשרי, בארבעים ימים האחרונים מאלול עד יום כפור שהם ימי רצון (פרקי דרבי אליעזר מו), עד שבסכות והושענא רבא ושמיני עצרת נגמר התקון בכל שנה, כידוע (זהר פנחס ריד:). וסכות הוא רגל השלישי, גמר השלש רגלים (ראש השנה ד:), והוא בבחינת פרשת 'ויאמר' שבקריאת־שמע שהוא פרשת ציצית, שהם תקון הלבושין (תקוני זהר תקון סט, קי:), שהוא בחינת סכות, ענני כבוד, בחינת (איוב לח, ט): "בשומי ענן לבשו", והוא בחינת גמר התקון הנעשה על־ידי רבוי הצדקה. ועל־כן בסכות מחיבים להרבות בקרבנות, שהם בחינת צדקה ביותר, כי אז עוברים ב'בל תאחר', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה ד.), כי סכות בחינת רבוי הצדקה, בחינת קרבנות, כי צריכין להרבות בצדקה מאד לעניים הגונים, כדי לחזק הרצון בכל פעם שלא יטילו עוד ספק וכנ"ל.

וכל זה הוא בחינת ציצית שהם תקון הלבושים, בחינת צדקה, בחינת (איוב כט, יד): "צדק לבשתי וילבשני", ועל־כן על פי רב כשמזהיר הפסוק על צדקה - מזכיר דחקות העני בלבושו וכסותו, כמו שכתוב (שמות כב, כו): "כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו" וכו'; "ושכב בשלמתו וברכך" וכו' (דברים כד, יג), וכן (ישעיה נח, ז): "כי תראה ערם וכסיתו" וכו', וכן (איוב לא, יט): "אם אראה אובד מבלי לבוש", וכן הרבה. וזה בחינת (תהלים קב, א): "תפלה לעני כי יעטף" וכו', שמכנה דחקות העניות בשם עטיפה, הינו שאין לו במה להעטיף, רק הוא מתעטף בצרתו בדחקו ועניו, כמו שפרש אדמו"ר ז"ל (סימן קסג) על פסוק (תהלים קז, ה): "נפשם בהם תתעטף" - 'שמתעטף מיניה וביה', וגם דחקות העני במזונות מכנה בשם עטיפה, כמו שכתוב (איכה ב, יט): "העטופים ברעב" וכו'.

כי צדקה מעלה ומתקן פגם נפילת הדעת של הימים שנפלו על־ידי הזקנים שאין להם שלמות וכו', כמו שכתוב שם, שמשם היה יונק מצח הנחש חכמת הטבע וכו', עין שם, כי עקר פגם כל החכמות הרעות של חכמי הטבע נמשך מפגם הלבושין - על־ידי שפגמו במצוות התורה, שכלם הם בחינת לבושים וצמצומים וכלים לקבל על־ידם השגת רצונו יתברך (סימן לג), כי באמת רצונו יתברך לבד מושל בעולם, אך בשביל הבחירה ובשביל קיום העולם - העלים והסתיר והלביש רצונו בכמה וכמה הסתרות, וצריכין לעשות כמה וכמה לבושים קדושים על־ידי מצוות התורה כדי להשיג על־ידם הארת הרצון העליון. כי בחינת הרצון בעצמו אי אפשר לקבל, מרבוי אור שגורם שבירת כלים, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר (סימן נו), ומשם כל הטעותים והכפירות של חכמי הטבע שבאים מזהמת הנחש הקדמוני, ממצח הנחש, שרוצים להשיג מיד אלקותו יתברך בלי כלים ולבושים דקדשה.

ועל־כן תחלת התקון של 'עץ הדעת טוב ורע' היה על־ידי לבושין, כמו שכתוב (בראשית ג, כא): "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם", כי בתחלה היו שניהם ערומים ולא יתבששו (שם ב, כה), כי לא היו צריכין לבושים גשמיים, רק דקים ורוחניים מאד, בחינת: כתנות 'אור' (זהר בראשית לו:). ועל־כן באמת נצטוו (בראשית ב, יז): "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכלו ממנו", שמשם כל החקירות הרעות של חכמי הטבע, כמובא בספרים קדושים (עבודת־הקדש ג, יט).

אבל אחר שהנחש התגרה בהם והסיתם לאכל משם עד שבאו לכפירות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח:), על־ידי שנכנסו בחקירות של 'עץ הדעת טוב ורע' בלי לבושים, על־כן אחר־כך כשעסק השם־יתברך בתקונים עשה להם לבושים, בחינת: "כתנות עור", כי עתה עקר התקון על־ידי תקון הלבושים שהם בחינת ציצית ותפלין, שהם לבושין דשכינתא דהיא עניא בגלותא, בבחינת (שמות כב, כו): "כי הוא כסותה לבדה" וכו' - 'דא ציצית' וכו' (זהר בראשית כג:). ועל־כן ציצית הוא בבחינת צדקה, בחינת תקון הלבושים, שעל־ידי־זה הכנעת מצח הנחש ומתגבר התגלות הרצון, וכנ"ל.

וזה בחינת סכות שהוא גמר תקון הרגלים, בחינת (איוב לח, ט): "בשומו ענן לבשו" כנ"ל. וזה בחינת פרשה שלישית של קריאת שמע, שהוא פרשת ציצית שקבעו בקריאת שמע, שבו נזכר יציאת מצרים שאז היה עקר התגלות הרצון, וכל השלש רגלים הם זכר ליציאת מצרים, וכל זה הוא בחינת סכות שהוא גמר תקון של כל השלש רגלים וכנ"ל, ועל־כן נזכר שלש פעמים ציצית בפרשת ציצית, כנגד שלש רגלים, וכנ"ל.

ועין בהלכות ערב הלכה ג' הנ"ל, שם מבאר גם כן ענין השלש רגלים וראש־השנה ויום־הכפורים על־פי התורה הנ"ל, שכלם הם בחינת תקונים הנ"ל - לגלות הארת הרצון בעולם וכו', אך שם הוא בסגנון אחר קצת, כי שבעין אנפין לאוריתא, והכל עולה אל מקום אחד.

ועל־כן קיום כל התורה הוא על־ידי ציצית, כמו שכתוב (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם" - 'זו מינות' וכו' (ברכות יב:), "למען תזכרו ועשיתם את כל מצו‍תי והייתם קדשים לאלהיכם" וכו' (במדבר שם), כי עקר קיום התורה הוא על־ידי ציצית שהוא בחינת תקון הלבושים, בחינת צדקה, שמכניע מצח הנחש שרוצה לבטל את כל התורה, חס ושלום, על־ידי דעותיהם הרעות של חכמי הטבע שיונקים משם. וכן מבאר בהתורה 'משפטים' בסימן ז', שציצית בחינת אמונה וכו', ומבטל סברות ועצות הנחש וכו', כמו שכתוב שם על מאמר רבה בר בר חנה (בבא בתרא עג.): 'תא ואחוי לך טורא דסיני דהדרא ליה עקרבא' - שהם עצת הנחש וכו', 'וקימו כי חמרי חורתא' - שהם בחינת ציצית שמכניעים אותם וכו' ומקימין את התורה, עין שם.